ויהי היום ובחצרה של ישיבת הרב ירחמיאל, מתחת למרפסת ביתו של הרב דריידל קשישא, קיננו עורבים רבים כימים ימימה כשהם מקפצים רצוא וקפוץ ועוגנים בקומות מסויימות שבבניין הישיבה, המרבץ המיוחד הזה לא עורר תשומת לב מיוחדת במשך שנים רבות, אולי חמישים שנה, מאז שהרב דריידל נמוך הקומה והדור הבגדים רכש את מגרש הישיבה מאת השייך אבו קישאק תמורת מאתיים לירות ארצישראליות בתקופה שהשטח מלא היה בשדות אבטיחים וכוזברה. העורבים שכנו שם קבע ואף לא זזו ממקום קינונם, הגם אם נבנו בתים סביב, והחצר הקטורה והמלאה בעצי תאשור נשארה כפי שהיייתה, וזאת מפני שדריידל חפץ לבנות את מרפסת ביתו שם, על מנת ליהנות משירת הציפקו קוויקי על הבוקר בטרם ילך להתפלל בחברת התלמידים הסרים למשמעתו. והנה יום אחד הלך למניין של התלמידים שבחברתם התפלל, והתרשם מן המנורות שהחשמלאי סידר ובדק עוד מנורה ועוד מנורה ויגלה כי היא בקושי פועלת ויום לפני כן עשה החשמלאי קצר מכוון על מנת לטפל בלוח ויעש הפסקת חשמל טוטאלית אצל בית הרב ואשתו נעלבה בגלל הדגים והגפילטע ולכן דריידל זיהה את החשמלאי, נופף באצבעו וניגש אליו, והחשמלאי שהיה נראה כמו דודלי עמד עדיין על סולם של כמה מטרים ותיקן את הלוח המסועף שנראה כאילו הורכב בשנת תרפפ"ו, ודריידל ניגש מתחת לחשמלאי ושאל אותו לסיבת העיכוב והחשמלאי המנומס הביט למטה וראה את פניו של דריידל אמר: "תדע לך שיש לי הרבה הערכה אליך !" ודריידל לא בא על סיפוקו מתשובה מנומסת זו ויען: "אני לא צריך הערכה, לא צריך הארקה, אני צריך חשמל! אתמול אשתי הוציאה את הדג של הגפילטע והוא הסריח כמו דג סרדינה והיא לא יכלה לישון, אוי לאותה בושה, כל הבית שלי הסריח !" והחשמלאי משך בכתפיו ונעצב אל לבו. דריידל נפנה משם וירא והנה בקרן זוית, רכון על ספר דמוי גמרא, כמעט מתבודד לנפשו, בחור צנום כגפרור (וזאת על אף שבבעלות הוריו הייתה קונדיטוריה) ושמו אדר וייסברג שהיה לובש מעיל אפילו בקיץ והיה תמידית ממורמר לאללה כעין הבדולח לאחר שיד זדים שייפה אותו, וישאל אותו דריידל המודאג קמעא לסיבת הביעוס שאחזה בו,ואדר הביט בו במרר רב וחשב פעמיים בטרם ישיב תשובתו ל"מתנגד" המקשיש חמור הסבר הזה, אך מייד אמר בקול יבש: "כשהייתי בכיתה א', עול ימים ויפה ורזה מאוד ביקשתי שאחד המדריכים יזרוק דף של שטויות שכתבתי ברגע של חולשה והנה תחת לעשות את דבר הזריקה, מסר אותו לך ואתה נכנסת בי בכעס ועל כן עצוב הנני לאללה, ואני שונא אותם ! שונא אותם!" ודריידל הביט בו ואחר מלמל: "אתה אשם ! אתה אשם!" ואדר משך בכתפיו והמשיך במררתו כשהוא כוסס ציפורניים ומתלחש עם הבחור סיונו שחום העור. ודריידל חזר מיד לביתו וביקש להכין כוס קפה או ליתר דיוק שתי כוסות קפה שאהב לשתות: האחת כנגד זכור: זכור את הדוחו"ת שמגישים על אודות התנהגות בני התשחורת ואת המעשים הטובים והרעים, והשני :שמור על התלמידים לבל יצאו לתרבות רעה וילכו לשכפל מתפחות אצל כוהן ולבל ילכו לדיסקוטקים על מנת לאחוז בבנות המין היפה ולבל ילכו ויאכלו ביצה שנולדה ביום טוב. ודריידל לגם את הכוס השנייה כשלפתע שמע קולות הבוקעים מהתקרה ששימשה את הדירה הריקה שחצצה בינו לבין אודי ומשפחתו, בתחילה חשב דריידל כי אודי המדריך עשה מחטף ועבר באותו לילה עם משפחתו לקומה שמעליו, אך הוא פסל אפשרות זאת, לאחר קשב קצר וישמע קולות של ציוצים קצרים ובוטחים, ויחר אפו של דריידל ויקח מקל מטאטא ויכה בתקרה: טח טח טח !!! והנה נבקע הטיח וירדו כמה לבנים שנפלו הישר אל הספה של דריידל ובקעו אותה לשניים,ודריידל צווח וכמעט בכה על כך שהספה של אבי זקנו נחרבה כלאחר סופת טייפון, אך בנס דריידל לא נפגע ועם הלבנים נפלו לארץ כמה עכברים קטנים ואחד מהם נפל לכוס הקפה של דריידל, אך לגודל המזל הייתה הכוס חצי מלאה והעכבר הקט הספיק לשתות את החצי השני לפני שברח משם בציוץ דק, ודריידל זעק מרה ונדהם עוד יותר כשבעקבות העכברים נפלו מהתקרה אי אלו מטבעות זהב ושטרות של דולרים ותכשיטים יקרים, והוא מלמל: "אוי אוי החשמלאי השמנדריק הזה, מה כבר הוא עשה!" אך לאחר דקת מחשבה הוא החליט כי עליו לעלות לקומה הנטושה מעל. והנה לקח מפתח ויעל לקומה שבה שכנה הדירה הנטושה מעל ויגלה עכברים הצועדים בשורה בוטחת ובפיהם תכשיטים וזהב וחריצי גבינה זעירים ומספר עורבים עומדים במרפסת בהיכון, חלקם מקבלים לידיהם את הזהב והתכשיטים וחלקם מרכינים גופם, מעלים שני עכברים על גבם ומעופפים מן המקום, ודריידל לא ידע את נפשו מזעם ויקח את המטאטא וינפנף בו אחורה וקדימה כשהוא מטאטא ואחד כמות של עכברים מכל מיני צבעים, כשהוא צועק: "א חאייעס! א חאייעס! א רוייס א רוייס!!!" ומשברחו העכברים והעורבים התפזרו קרא דריידל למזכיר מררי למען יזעיק את ההדברה והם אכן באו ועשו עבודת יסוד, אך לפני כן נטל דריידל את הזהב ושלח אותו לצורף למען יתרגם לו תמורתו לכסף מזומן תבין ותקילין שאותו יפקיד בקופת חשבון הישיבה, שהרי זה מזמן הגיעו מים עד נפש וההקצבות ממשרד הדתות פסקו, וחלק מן העכברים נמלט במבצע נועז למנהרות סודיות ששכנו מתחת לישיבה ושם ערך חשבון נפש. והנה הזמן לגלות כי במקום, מזה כחמישים שנה שכן שדה התעופה העכברי של תל אביב, היה הסכם סודי בין מלך העכברים ומלך העורבים, העכברים היו גונבים מזומנים ותשמישים מבתי סבתות פולניות זקנות כמו סבתא זלדה וסבתא גושה וכן מבתי ייקים עתיקים ומריחים מנפטלין ששכנו במרכז תל אביב והיו מסתובבים תדיר עם פיליפינית או עם קטטר לעת ערוב יום והיו משכירים דירות לצעירים קולים וצעירות חתיכות חובבות דיסקוטקים... על כן הרגישו העכברים כי לאנשים הללו לא יחסר תכשיט או מטבע, והיו נוטלים מלוא חופניים,ואילו את הגבינות היו גונבים ממטבח הישיבה שבו עבד גבין בעל השפם שהיה איתם בהסכם סודי לא חתום וקיבל מהם מטבעות זהב תחת מפתן ביתו, זאת תמורת העובדה שהיה משאיר את המקרר החלבי פתוח במשך כל הלילה. ותמורת התשלומים הללו הסיעו העורבים את העכברים למחוז חפצם ברחבי הארץ או אף לחו"ל-לאירופה או לאסיה התיכונה ולאפריקה ללא עמלה, ללא ויזה וללא דמי דרכון, וכן היו מסיעים עכברים תיירים מחו"ל שבאו לתור את הארץ כשהם מזינים אותם במיני מתיקה ששלחו העורבים האחרים, אם כן, מישיבת הרב ירחמיאל שכן נתע"כ 2000, שנוסד בימי המלך רודודונדרון השני, מלך העכברים של תל אביב וקרבוטיגגה האמצעי מלך העורבים ואילו דריידל מלכה הבלתי מעורער של ישיבת הרב ירחמיאל הרס וקיעקע עד היסוד את ההסכם הזה וזאת ללא בושה, ללא ידיעה וללא מוסר בסיסי של תלמיד חכם שלמד בישיבות חבקוק פרהרשטיגר ולומז'ה וברלין מפי רבנים דגולים אשר קבעו כי אין לצער בעלי חיים תמימים ואין לסכל הסדרים סודיים שביניהם. אי שם בסקנדינביה: דין דין השופט, שהיה מתווך בין בעלי החיים בסכסוכיהם הרבים, ישב בכורסתו ההדורה ששכנה בתוך גזע עץ אלון עבות באמצע יער הצבאים סמוך לאגם מלהורן, איזה חמישים קילומטר מסטוקהולם, גמד היה ודומה בצורתו החיצונית לדריידל, ואולם כפי שאמרנו בסיפור שעבר, אחז דין דין במידת הרחמים בעוד שדריידל אחז במידת הדין ועל כן ראוי היה שיכול שמות ביניהם.וכן דריידל חבש כובע שחור ודין דין חבש מצנפת חדודית מכתב קטן מעור נח על שולחנו, מכתב שהובא בידי העורב השליח קוקומברבדוסא, והנה פתח הגמד הנפלא את המכתב ופניו החווירו, היה זה מכתב מהעכברים של תל אביב אשר קבלו מרה על כך כי הסדר שהיה להם עם העורבים הופר ביד אדם חמור סבר ששמו דריידל, ועל כן הפסידו העכברים הסדרי טיסה מאוד חשובים וכסף וממון ועתה אינם יודעים את נפשם מרוב צער, ודין דין השופט קרא את המכתב ונאנח חשב חשוב היטב ולגם ממשקה הדודאים שהכניה לו אשתו, לאחר כמה דקות התייעץ עם חייתו יער והרים טלפון לידידו האנושי כריסטופר קרלסון, ולאחר כמה דקות מחשבה עשה מעשה. דריידל קרע את המעטפה הפיצפונת שנשלחה מסקנדינביה אל תיבת הדואר של ישיבת הרב ירחמיאל, הוא חשב שמדובר בעוד הזמנה לחתונה, מאלו שהגיעו אליו כמעט כל יום, אבל לאחר שהביט באותיות הזעירות, לא ידע את נפשו שהרי הפונט היה כל כך קטן עד כי נאלץ לשלוח זאת למזכיר מררי למען יגדיל את הדף במכונת הצילום, ולאחר מכן נאלץ לקרוא לתלמיד חוץ למען יתרגם תרגם היטב את התוכן, מששמע על דרישת המכתב ותביעתו צחק צחוק דק, קרע אותו בידיו ואמר: "אני לא צריך להתנצל, ומי זה לעזאזל דין דין השופט, אינעל דינו א שמנדריק! שולייח לי מעטפה קטנה כמו קירשן" וכך הגיעו לידיו כמה וכמה מכתבים ומכולם התעלם וקרע וזלזל. דין דין השופט היה מתוסכל, הרי בסכסוכים שבין בעלי חיים וגם בסכסוכי גמדים הצליח לפתור בעיות רבות והנה גילה כי לפניו עומד אדם מר וקשה, אדם שלא יקבל שום הסדר טוב או פסיקה שלו. בזנטוש היתוש שהיה בן כלאיים שנולד על ידי נישואין בין דבור ליתוש אי שם באירן הרחוקה, ניחן היה בכך שיכל לשנות אופי של בן אנוש מאופי קשה לאופי רך וזאת על ידי החדרת רעל בעוקצו, הוא עמד ליד דין דין ידידו כשהוא שומע את הסיפור אודות ההרס שגרם דריידל להסדר התעופה בין העכברים לעורבים. הוא חשב למשך שנייה ואמר: "מר דין דין, הרי אתה יודע כי ניחן אני בתכונה לשנות אופיים של בני אנוש, אולי אסע לשם ואעקוץ את דריידל וכך ישתנה אופיו מקשה לרך. דין דין הסתכל עליו בחשש, אך לאחר זמן מה השתנה הסבר שבו והוא אמר את מה שאמר, לאחר מכן שרק לעורב הקרוב ואיחל ברכת הצלחה לבזנטוש. דריידל חש לבית המדרש, הוא ישב במקומו מול ארון הקודש כשלפתע חש כי הגמרא אינה בידו, הוא ראה את אדר וייסברג מר הנפש עובר בסמוך ואמר: "נא הביא לי את הגמרא מסכת מכות מכיתה 38" ואדר המתוסכל לא אבה לקחת מכות, אלא שבלחץ עיניו של דריידל שם פעמיו למקום. בזנטוש היתוש ישב בסטנדר של דריידל בכיתה 38, הוא לא יכל לראות כמו שצריך אך יכל לחוש בתכונות האדם, ועל כן כשנכנס אדר קשה היום אל החדר חש בזנטוש היתוש כי זהו האדם ולכן עקץ אותו בלי חשבון בין שני עיניו וברח משם בטיסה קולנית ורמה, אדר קיבל את העקיצה וצווח בקול דק, הוא אחז את הגמרא ורץ לדריידל וכמעט התעופף מחמת הרוח שהייתה חזקה עד מאוד, דריידל ראה את אדר והבין שלפניו עוד מעט יעמוד עובד סיני,כיוון שהחלק העליון שלו התנפח והאדים עד מאוד ועיניו הצטמצמו, דריידל לא שינה את הבעתו ואמר: "רוץ ותטפל במה שיש לך !" ואדר צנום המשקל רץ לבית החולים הסמוך, שם טופל במחלקות והוזרקו לו נסיובים וכולי וכולי, ובמשך האשפוז שמע דין דין על התקרית המצערת וגם שלח לו מכתב התנצלות יפה ומפורט, ועם הרעל שירד ממנו לאחר כמה ימים, ירד גם התסכול שלו כלפי החברה הסובבת. דריידל לא השתנה מאופיו הנוקשה שהתעצב במזרח אירופה, אך אדר השתנה, לאחר כמה ימים נראה התלמיד כשהוא מביא סל מלא במגדנות מן הקונדיטוריה: בורקסים, שטרודלים ועוגות שמרים, הוא כיבד את התלמידים ולאחר מכן נטל את השאריות ובלי מדוע ולמה, צעד לעבר החצר וכיבד את העורבים ששכנו בחצר.