את הולכת בדבוקת חברות אתן שלוש יעלות או פחות, יחדיו מימי הילדות ורגע ללא בדידות. אם הייתן כאסירות המשתחררות לאחר עולם חובכן טרם היה נשלם כי עדיין הייתן נותרות לסיים הבדיחות והאימרות. את אמנם יחידה בודדת אך כמו נקניקיה קפואה חלק מחבילה בלתי נפרדת, אני מנסה להפרידך מחברותייך הקפואות עימך אך הן לא מרפות ואת לא נותנת אות, קרה ומדושנת כפור מתי כבר תתחממי באור? מהעצות שלהן בגרוש קטלת גברים כמו יתוש, כבר לא נערות אתן והאמת ניתנת להיאמן: היא בעיני מצאה חן, שחררו אותה מהחבילה ואזרוק לה מילה...