משיב רוחי ללטוף
לאהוב, לגעת
גלי חיבה שלאטו
מבט שנתת ברכות
ועינייך אורות בעוז
אומרות ומבינות הכל
ללא מילים בינינו
ובנשימה מואצת
אז נגעתי בך
בקצות האצבעות
עלי דוק שפתייך,
והתחברנו
קרוב לשבע שנים באתר "צורה" ועדיין היד (עם העט) נטויה.
נשוי ואב לשתי בנות.
עוסק בכתיבה בתור תחביב ובתור עורך ספרותי ורעיוני
לאחרונה יצא ספרי "מיתר סמוי"
[ליצירה]
מעולה!
בית ראשון ושני פונים אליו - אתה אתה ואתה שלקחת את זכרונותיי ודמעותיי,
ואחר כך בא הבית השלישי והמסכם:
אני (גוף ראשון) לוקחת את מה שנשאר ונעלמת.
ישר כח על המבנה!
[ליצירה]
מכל מה ששלחת, אני מסכים בשני דברים:
א. למרות שלא עשיתי בגרות ולא סיימתי אוניברסיטה, הצלחתי, באמצעות לימוד עצמי - לרכוש ידע מקיף ורחב ביותר בהרבה מאוד תחומי-דעת. -נכון בהחלט
ב. החינוך בארץ צריך בהחלט זריקת מרץ ושידוד מערכות
[ליצירה]
דיק לוש.
לא הושפעתי משירת הירושלמי כי אם מסגנונות שנוים, לא נכחש ונאמר כי יש בשירת הירושלמי גם דברים טובים.
יתכן כי הגבעה הרעננה והעץ הם מקדמה לבית השני, זה יכול להיות נכון.
[ליצירה]
[ליצירה]
אלישע בלישם - אתה בהחלט צודק! המערכת פותחת את הברז אחת לשלשה ימים ואז אין יכולת לעכל את היצירות. זה בהחלט נכון.
לפי דעתי צריך להאציל סמכות לעוד אדם בכדי שלא רק מנחם יפתח את השיבר של היצירות
מסר כפול - לי אישית אין בעיה, אני מקבל תגובות על יצירותיי. הרי אחרי הכל אני כאן חמש שנים ויותר. הצרה היא ביצירות האחרות. יש יצירות מדהימות שלא זוכות לתגובה ואז אין שיח יוצרים ואז קורה שהיוצר שפפירסם כאן ומצפה לפידבק ירגיש כאילו הוא מדבר אל הקיר ויעזוב לאתר אחר.
ולרדף השיג- צפה הפתעה!
תגובות