היו לי לרועץ
אמונתי
תקוותי
אהבתי
לבי
היו לי לנחמה
אמונתי
תקוותי
אהבתי
לבי
אביב וסתיו
-
קרוב לשבע שנים באתר "צורה" ועדיין היד (עם העט) נטויה.
נשוי ואב לשתי בנות.
עוסק בכתיבה בתור תחביב ובתור עורך ספרותי ורעיוני
לאחרונה יצא ספרי "מיתר סמוי"
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] --- שיר חכם,זורם, משמעותו הינה אולי הפסוק: "אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה" [ליצירה]
- [ליצירה] --- מעניין ומחכים :-) [ליצירה]
- [ליצירה] ----- תיאור יומיומי המצוייר בעט קלילה :-) קול הגלאי וקול השופר מתחרים זה בזה בצד קול המואזין ומראה שגב הקדושה [ליצירה]
- [ליצירה] --- שטחיות מול עומק :-) נקודת מבט מעניינת [ליצירה]
- [ליצירה] איזו כתיבה משובחת, זכרונות משובחים העולים מתוך חושי האדם הכמה [ליצירה]
- [ליצירה] ---- מקסים ! המטאפורה חופייך שוב משייכת את השיר לז'אנר שירי הים והנדודים שאת כה מיטיבה לספר. "כשמש תסנוור עינינו" קצת לא מובן. השורה "ביום מן הימים" -חושפת לעינינו כי היה זה רק ביקור חטוף על מנת להתרשם מחופיך :-) [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים, תודה בשם אביב :-) [ליצירה]
- [ליצירה] --- איזו חביבות ונעימות רק צריך ציוץ כלשהוא בכדי להשלים את התמונה [ליצירה]
- [ליצירה] :-) נונסנס משובח או שמא לזרוק לפח??? :-) פתוח לדיון [ליצירה]
- [ליצירה] ההיסטוריה של קובה במיטבה :-) זכור את מונקדה זכור חוזה מרטי בוא לקרב וצא איתי, יחד עם קסטרו היקר נכבוש הר ועוד הר נאכל קובה נעשן סיגר ואחרי כמה שנים ננהג בענתיקה מהודר [ליצירה]
תגובות