על כן תרומות של ספרים שכבו בערימות הולכות ומתגבהות ומאביקות בצד שמאלו של שולחנו של הספרן המזוקן והיקה פא"ץ הלא הוא כלב בן פנחס ,אנדרטה היסטורית מהלכת שעבדה במקום למן היווסדו. הוא ספרן בעל שיעור ושיער קוצים מקורזל אשר נקרא גם "קיפי".אם כן הם שכבו ונערמו בצד שמאלו כפי ששוב נאמר "שמאלו תחת ראשו וימינו תחבקני" אבל בעצם ימינו לא הייתה למען תחבקו כי היא נפטרה לפני שנים והותירה אותו אלמן.
והנה אותו בן פנחס פילאי היה מעביר שיעורי הדרכה לספריה והיה מכיר את שיטת דיואי הממוספרת וההזויה כהזות חלום בעת יקוץ צבי ביערו.. הוא אף זכה להכיר את אותו משיגנער אמריקנר עוד בחייו.
והיה אם שמע צעקה או בת קול מאחד התלמידים היה מרים הוא את קולו עד כי נזדעזעו אמות הסיפים של הצריף הדל. וספרים נשרו כעלי שלכת מהמדפים.
זר כי היה תורם ספר, היה יכול לחכות שנה או שנתיים עד שיראה את ספרו מתנוסס ברמה בספרי הספריה מכיוון שכלב היה קודם כל קורא את הספר (בשעותיו הפנויות –אם היו כאלה) ואחר כך מעביר את הספר לקריאה לאישורו של ההוא מאן דאמר הרי הוא רבי משה בואנו.
והיה אם לא היה הספר מוצא חן בעיני "ועדת הקבלה" הנ"ל הרי שהיה נמכר לחנות הספרים המשומשים הקרויה בוק סטור, השוכנת בבניין כלל ובכספי התרומות היו קונים מנוי לעיתון הנוער "הצבי ישראל" שנבדק במדוקדק על ידי בואנו ובר מנחם ונבחר בקפידה למען ילמדו התלמידים מסיפורי הצדיקים וממדרשי חכמים ואמונתם התמימה מתמום או מתמול שלשום.
ברם, תלמידי כפר הנוער שבאו מבתי ישראל השונים לא אבו בספרים העתיקים והארכאים שאבד עליהם הכלח ואשר היו כתובים בעברית מליצית, אלא חשקו בעיתונים אטרקטיבים כמו למשל "מעריב לנוער" ודומיו שהילכו על הקו הדק שבין חינוך למודרנה ובין מרד נעורים לציות להורים.
והנה איתרע היום, ואיזו שעה בודדת לאחר הרצאה נלבבת של הרב זיכרמאייר. הגיע מרקי, בחור רזה בעל בלורית שחורה ועיני שקד, אך עניים ערמומיות ועמו ארבעה תלמידים סוררים ובידיהם גליונות של מעריב לנוער והם מצחקים להם ומתגנבים לאיזו פינה נסתרת בספריה וקוראים ומחציפין ומגיעים לאותו מדור הקרוי "על בנים ועל בנות" וממלאים את כרסם בכל מיני ידיעות של דרך גבר בעלמה ודרכי בנות כנען וסבא וחווילה ושבא וכוש ובנות מדיין והם ישבו וקראו באותם עיתונים צבעוניים
והנה מרקי קרא על אודות הקומיקס הקרוי "זבנג" והנה החל לחוש משהו רטוב על לחיו. בתחילה חשב שהוא בעצמו נדבק משיחת הרב ובעצמו בכה. אך פסל את האפשרות הזו. לאחר מכן חשב על אפשרות ב´ –שאולי מרוב צחוק הוא בכה. אך הוא בחן את עינו ולא מצא בה ולו קמצוץ של דמע. ועל כן הרים את ראשו וראה מעליו את לא אחר מאשר הספרן כלב בן פנחס עומד ובוכה בדמעות שליש. והוא ראה כי הוא בוכה עליו לבד משום שארבעת החברל´ך הספיקו להימלט ולא להזהיר את חברם הטוב שסיפק להם צרכיהם העיתונאיים.
"ארבעים שנה אני כאן" בכה כלב "והנה לא ראיתי אף פעם שתלמיד יקרא בעיתון הבל-זבל זה! לא יקום ולא יהיה!"את לא יקום ולא יהיה הוא זעק בקול וגם ביקש את השם של מרקי וההוא שהיה המום נתן גם נתן את שמו.
"עוד מחר אני אלך למחנך שלך ואמסור לו את השם ונראה מה יעשה בך!" אמר כלב בקול יציב יותר.
מרקי היטיב את בלוריתו צחק בפנים של כלב ואמר שהוא לא יודע מה הוא מפסיד שהוא לא מכניס ת´עיתונים האלה לספריה
וכלב נדהם ומיד אחז בידו ומשך אותו החוצה מן הספריה.
ואחרי שזרק את מרקי מן הספריה, סגר עליו את הדלת ומיד אחריו זרק גם את הגליונות של מעריב לנוער וניער את חולצתו המשובצת מרוב שסלד מהמגזין הנ"ז.
בעודו מיטיב להחביא את הגליונות ולסגת, ראה מולו מרקי את הרב זיכרמאייר. הרב נד לו בראשו ומרקי עצמו לא יכל לסבול יותר והחל לבכות בכי תמרורים.הרב זיכרמאייר משך בכתפו והתרחק משם.
כל אותו הלילה לא יכל לישון. עתה יזורק ככלב מן הכפר ולא ידע עוד מנוחה
בתום ראש השנה ציפה מרקי להיקרא למשרדו של בואנו ולחטוף על הראש. הוא חרד לנפשו והכין סיפור כיסוי. כי מצא גליונות בשירותים ולתומו קרא בהם .והנה הוא אכן באמת הוזמן במערכת הכריזה למשרדו של בואנו.הוא עלה במדרגות ללשכה ופתח את הדלת בדחילו וברחימו והנה במשרד ישב הרב זיכרמאייר ובואנו כשבואנו מטה את ראשו ימינה ושמאלה כחולה לב.
"אתה היית בספריה לפני ראש השנה?"אמר בואנו
"אכן" אמר מרקי כשהוא חושש
"יצאת בדמעות" התערב זיכרמאייר
"כן. הייתי מדוכדך מדברי הרב על ראש השנה"
זיכרמאייר התקרב אל מרקי המופתע וליטף ראשו:
"כבני אתה. אין לך ממה להתעצב, ראש השנה הוא יום שמחה!"
"מדוע הזמנתם אותי?" אמר מרקי
"קרידו, אתה האחרון שיצא מן הספריה" אמר בואנו והחל לספר:
משמאלו של הספרן הייתה ערימת ספרים שלא מויינה, ערימה גדולה,באותו ערב שיצאת הגיעה הערימה בספריה ונתגבהה לגובה מפחיד של שני מטרים בצד שמאלו של כלב בר מנחם מכיוון שלא יכולתי לקרוא את מכסת חלקי ב"וועדת הקבלה" איתרע המזל ואירעה רעידת אדמה קלילה מאוד ובדיוק כלב היה רכון על ספר דקדוק עתיק והיה אוחז בזכוכית המגדלת על מנת לפענח מילה נרדפת ל"רעידה" ואז בדיוק התמוטטה ערימת הספרים ומאות ספרים מאובקים נחתו על ראשו המסכן של כלב.לרוע המזל במשך כל הלילה לא ראו את כלב בן פנחס אשר שכב חסר הכרה. עד שאב הבית כהן פתח את הספריה, הרגיש בערימת ספרים נושמת ומיד פינה את כלב בר מנחם לבית החולים. עכשיו הוא מאושפז. הוא עיוור באופן זמני"
"לא ראיתי אותו במצב הזה. הוא פשוט הוציא אותי מהספרייה" סיפר מרקי את האמת.
"רצינו לבקש ממך, אולי תוכל לבקר אותו בבית החולים. מצוות ביקור חולים?"
מרקי שקל את התשובה. קצת הצטער על חוצפתו, קצת שמח שניצל מרוע הגזירה ולבסוף אמר:
"הנני לעזור"
תגובות