ויהי היום ובשכונה העליונה שליד עמק המערות הירושלמי (שעבר עליו הכלח בצורת בולדוזר) שכנה לה חתולה שחורה ומלאת רגש ששמה היה שחוריה, שחוריה הייתה חתולה עצמאית בדעותיה והביאה דורות רבים של צאצאים לעולם, היו כאלו שצלחו את תקופת הינקות ועלו או קפצו לגדולה והשיגו תוצאות בפחי הזבל שבסביבה, היו כאלו שעלו ממש לגדולה ושיעשעו בני אדם בסלוניהם וזאת בתנאי שהיו מן הסוג שנותן ללטף ולא בורח... וכן היו כאלו שעקב רשעותם של בני האדם ותחמנותם מצאו עצמם בסופו של יום שרועים על הכביש ומרוסקים שלא נדע מצרות.
והנה שחוריה כרעה ללדת ולא ידעה את נפשה החתולאית והרי אין מגן דוד אדום חתולי ואפילו אין כלבא קדישה למען יסיע את הנפטרים לבית עולמם, ומה עשתה? הנה בקומה שנייה שכנה לה מרפסת ובה פח גדול, חצי פתוח שרוע על מדף של מתכת בינות לצנצנות מחמצים ודברי הבאי ותשמישים וצבעי טמבור ישנים משנות הקוקוס בתקופה שצבעו בתים בצבעים צעקניים ושם קבעה את מקומה.

הגברת ניגשה אל המרפסת בכדי להסיר את הכביסה שהתייבשה והנה שמעה לפתע יללות חרישיות בוקעות מהפח ששימש להגעלת כלים לפסח, היא היטתה את אזנה ועיניה והנה ראתה שני גורים חמודים בצבעי שחור לבן מייללים, האחד יאו מייאו והשני ספרא ספרא, אך החיזיון לא נמשך זמן רב כי הנה נשלפה מתוך הפח כף גדולה ונהמה מפחידה מאת השאול בקעה מתוכה : חחחחחחחחחחהה!!!
והגברת לא ידעה את נפשה ומילטה את עצמה מן המרפסת וצעקה:
"משה משה!!! חתולה נכנסה אל תוך פח ההגעלה והמליטה שמה כמה חתולים!:
ואותו משה, משה בואנו נזעק למקום והיסה והרגיע את אשתו וכה אמר:
"בהאאאא, דל נגרו גאטו! בחיייאת עיוני אני מכיר אותה, הרי זאת שחוריה נגריטה, אני הכרתי את סבתא שלה ג´ינג´רה משכונת נחלת אחים, ומשם היא עברה לשכונה של כאן עם בוליסה בן ג´ויה, הרי חתולה זאת רבה לפני שנה עם הכלב לאקי והוציאה לו שתי עיניים! רחמנא ליצלן בר מינן בר מינן!"
וכאילו כדי להוכיח את טיעוניו, הוציאה שחוריה נגריטה את ראשה ואיימה שוב: "חחהההה!!!"
ומשה בואנו קשישא לא ידע את נפשו ואמר:
"חחחחאאא עליק! צוחק מי שצוחק אחרון, מה לך יא נגריטה עלובת נפש להמליט את צאצאייך דווקא בפח ההגעלה של פסח, אני יכול לוותר עליו ולהביא חדש ואותך ואת הגורים שלך אמכור בשוק מחנה יהודה ואקבל תמורתכם טבין וטקילין דמחזי זיו זעיר אנפין!"
והוא יצא מן המקום לא לפני שהזהיר את אשתו לסגור הדלת ולהיזהר מפני ציפורניה שלוחות הרסן של שחוריה
והנה יום אחד אחרי ההמלטה שוד ושבר, והנה עזיזה אשת בואנו עזבה את הבשר הסטקאי שממנו רצתה לטחון לקפקטיקה דל קרנה ואצה לענות לטלפון והנה משחזרה הרימה קולה בזעקה יען כי נעלם הבשר לטחינה ונודעו עקבותיו אי שם בפח להגעלה, ושחוריה הרימה את ראשה מן הפח כמתריסה ויללה מן מייאו מתריס  כזה שעזיזה בואנו נחרדה ואמרה;
"אדיו סנטו, קה דונה צ´פצ´ולה, בר מינן בר מינן !"

אך שחוריה באה על עונשה בצורה טרגית, לאחר כשבוע או שבועיים הרגיש ספרא ספרא רצון ועצמאות לגלות את העולם הסובב, הוא חמק בלאט מן הפח, ירד את המרפסת עד לקומת הקרקע ושם המשיך אל עבר הכביש של רחוב הגפן, אך סופו הגיע בצורת מכונית שלא הבחינה ברך הקטן והשביתה את חייו (אם להתבטא בלשון עדינה) ושחוריה חיפשה את ספרא ספרא הקטן ולא מצאה אותו, אז היא ישבה קצת להשתזף בצל הפח הירוק עד שהחתולה הג´ניג´ית של מנחם כהן בישרה לה את הבשורה, ושחוריה ישבה על שפת הכביש ויללה ויילה איזה שעה בערך, וגם לא ברחה כשילדים עברו על ידה, וגם אפילו ליטפו אותה קצת והיא כמעט התפתתה לתת אמון במין האנושי אלא שלרגע אחד נזכרה כי הייתה זו מכונית של המין האנושי אשר הכריתה את בנה ספרא ספרא עליו השלום מנוחתו פח הזבל.

והנה משחזרה אל פח ההגעלה גילתה כי יאו מייאו נלקח משם ופרצה בזעקות שבר נוספות, הרב בואנו הביא תלמידים שהוציאו את יאו מייאו ושמו אותו בארגז של טנדר פיז´ו שנסע למקום בלתי ידוע, ואף שילם לתלמידים בעין יפה ופטר אותם בשלום ובכבוד רב ואילו שחוריה לא ידעה דבר בשפת בואנו אך היא עלתה במאמץ רב אל אדן החלון בקומה השנייה שלידו הגה בואנו בתורה ובגמרא במסכת שבת בסעיף ס"א והנה בעת שהביט באור הלבנה לא ראה אלא את עיניה הבורקות של שחוריה מביטות בו ורושפות, מזלו היה כי הזכוכית הפרידה בינו לבינה שאחרת הייתה מכלה בו את זעמה השכול והנה נבעת בואנו וקרא:
"אדיו סנטו! דל נגריטה באה לכלות בי את זעמה הרב!!! בר מינן בר מינן אפילו הפחים הריקים שלומדים בכפר הנוער לא הביטו בי כך!"
הוא נתן בה שוב מבט, התעשת ואמר:
"אל תדאגי, יאו מייאו על טנדר בדרך לעיר הגדולה!"
החתולה הביטה בו, יללה משהו ועזבה את החלון בדרכה להמשך תכנון המשפחה, בואנו נשם לרווחה.

מרגו שרעבי הייתה זמרת מפורסמת ללא חרטא, היא העפילה להצלחה בעקבות השתתפותה בתחרות כשרונות צעירים בתימניאדה באילת ומיד התפרסמה בכל הארץ וכך יכלה לפרוש כנפיים ואף לקנות דירה מהודרת ומלאת יתרונות במרכז העיר הגדולה, ליד הגן של צ´יבוטרו, לשונה הייתה שלוחת רסן מצד אחד אך ליבה היה מלא טוב מצד שני, היא ריחמה על חלכאים ונדכאים ומידי פעם הלכה לבשל בבתי זקנים חסרי אמצעים ואף הייתה שרה להם משיריה, מחד בשל לשונה הישירה היו לה אוייבים,אך מאידך בשל לבה הטוב רכשה ידידים לאינספור.
הנה עברה מרגו בדרך לחנות ירקות של עובדיה אברהם, היא חזרה עם סל קניות יפה כשלפתע שמעה יללות דקות מכיוון הטנדר שלו, היא הביטה פנימה וראתה חתול שחור לבן מביט בה רועד ומיילל, היא אמרה:
"יא רבנן! בחייאת אמא שלי! איזה חתול מקסים!"
אחרי כן לקחה אותו, שמה אותו בסל ומיד עלתה אל ביתה בקומה השלישית, כך טיפלה בחתול איזה ארבעה חודשים לערך, השקיעה בו חלב ומעדני חלב ובשר משובח וקיטלי וכיוצא בזה וכן שרה לכבודו שירים על מנת להפניקו בטוב טעם אך לרוע חינוכה נתנה לו קצת להתפרפר בפחי הזבל ובחנות הבשר של זיכרמן.

ודריידל קשישא לא נפקד מסיפור זה, כי החתול של מרגו הגיע גם למטבח של ישיבת הרב ירחמיאל ושם שלה עכברים למען ישעשעו את  יומו והיה מרדף אחריהם בחוצפה והיה מטפס ומקפצץ על גבי הכיריים והשיש של המטבח וכן היה מתגרה בעובדים וחורץ לשונו לעומתם כאילו רצה לגדף מערכות ישראל כאשר עשה גליית בשעתו, אלא שגליית היה ענק וטאוויל והחתול היה דרדס עלוב, בסופו של דבר נקעה נפשם של הטבחים, והנה יום אחד הרהיב יאו מייאו עוז ולקח חזה עוף שלם שהוכן לרולדה משובחה וקפץ עמו מהחלון כשהוא נוחת בחצר הפנימית של ישיבת הרב ירחמיאל, אך לרוע מזלו בדיוק עבר שם דריידל עם גערשן, והנה דריידל אהב אמנם בעלי כנף, אך בעלי יללה שנא עד מאוד, וירא את החתול עם חתיכת הבשר המשובחה בפיו ואחר כך ראה את גבין רודף אחריו ומאיים לתופסו, ודריידל ראה מקל מטאטא והתחיל להצר את צעדיו של יאו,והחתול ילל יללת "מייאו, רחמים!" וגערשן ראה את הצער שיאו שרוי בו והביט בתדהמה בדריידל המנסה להכות את החתול המסכן:
"אתה לא מגזים קצת?" שאל
"שמע לי ילד, אני יודע חינוך חתולים כמו שאני יודע חינוך תלמידים! הוא חתול גנב! א שוורצע קוטה,קלוץ שייגעץ, אני אתן לך מכות! אתה תשלם ביוקר!"
והנה הופיעה מאי שם מרגו,לבושה ג´ינס וחולצה ארוכה צבעונית היא הרגישה בחסרונו של יאו מייאו ותרה את עקבותיו עד ששמעה את ההמולה, היא ראתה את דריידל קשישא עם מקל מטאטא מצר את צעדיו של החתול האהוב עליה:
"מה זה החרטא הזה?" קראה בזעם ומיד נטלה את המקל מידיו של דריידל, והנה החרה החזיק לעומתה:
"גברת מיידלע, את עושה עין רע לתלמידים! החתול הזה גרם הרבה נזק לישיבע!"
"למה אתה מכה אותו?"
"אני מכה, טוב שאני לא תובע אותו על הבשר שגנב!"
"יא אבי אבות הקלקלה! מה אתה מרביץ לחתולים? אני שכנה של הישיבה כבר  חמש שנים ולא ידעתי מה קורה כאן חוץ מהרעש של התלמידים ושהעובד שלכם חונה במקום חניה שלי"
"זה טופל כבר" אמר גערשן
"מה טופל? עוד מעט תשימו לי כבר חמורים וסוסים!"
"לא חמורים, עדיף שיהיו סוסים כמו בפולניה!" אמר דריידל והוסיף "אני בעד שיחליפו ת´מכוניות בסוסים ועגלות!"
"מייאו מייאו" ילל יאו מייאו בהסכמה רבה,
מרגו צחקה ואמרה:
"תראה איזה שכל יש לחתול ואתה מרביץ לו ככה"
"נו נו נו" אמר דריידל "תוספות ורש"י הוא יודע? גמרא הוא למד?, אצלך הוא לומד רק להתבטל ולגנוב!"
"חחחחחחחחחחאא" איים החתול
"חתול חכם" אמר דריידל.
דריידל עמד ללכת ,הוא הביט שנית בחתול ושאל:
"נו יידיש הוא יודע?"
"מייאו מייאו!!" שמע בתגובה
"אני אשלח אותו לתיכון מיוחד לחתולים!שיעשה בגרות אצל גרגמל" אמרה מרגו הנלהבת.
"מצדי שילמד כאן!רק תביאי כסף" אמר דריידל וצחק צחוק נדיר.