את פוכרת ידייך
יחד הן יוצרות
בריכה.
אני מביט בהן
בפכירה יש מים:
הולכים ומתרוקנים
זליגה כלפי מטה
בפכפוך ובטפטוף
לריק
אני לעצמי אומר:
עמי תקווה כנה
כי האהבה שבך
לא תיטוף לריק
לא תיזל ותאזל
תיטוף היא לתוך
הלב הפועם
וממנו
אליי
אביב וסתיו
-
קרוב לשבע שנים באתר "צורה" ועדיין היד (עם העט) נטויה.
נשוי ואב לשתי בנות.
עוסק בכתיבה בתור תחביב ובתור עורך ספרותי ורעיוני
לאחרונה יצא ספרי "מיתר סמוי"
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] קדימה תַבֵטנה עיניינו. פרסומת לקדימה? שמא עברת לימין? [ליצירה]
- [ליצירה] שיר חכם עם מוסר השכל ולקח [ליצירה]
- [ליצירה] --- אל תישיר מבטך אל השמש! השיר הוא אנטי חושך ופרו אור :-) יזל האור עדי טוב לרוות ברכה להניס השחור [ליצירה]
- [ליצירה] --- אני חושב שהבהרתי את דבריי ומיציתי את הנושא :-))) כתיבה טובה לכולם (תרתי משמע) [ליצירה]
- [ליצירה] שיטוי-שיוט [ליצירה]
- [ליצירה] --- ואו כל חיינו הם חיפוש אחד גדול בכיוון חד סיטרי לרוב. אנחנו הולכים לקראת נשוא החיפוש קילומטרים רבים, חוצים אגמים ואיים, מחפשים בחוץ וגם בפנים- ומה סך הכל אנו מבקשים מן הצד השני -אך צעד אחד! נקודה חשובה מאוד העולה בשירך המעולה! [ליצירה]
- [ליצירה] יא כנרית שיודעת שפת אנוש :-) רק שרה יותר יפה מהם. זה אכן היה בין תפילת מנחה לערבית כשהבטתי בנוף וראיתי תכלת הרים מתמזגת בתכלת שקיעה [ליצירה]
- [ליצירה] אהוד האהוד על כולם במילים כה פשוטות פתר לעתים סוגיות סבוכות תם אך לא נשלם שירתך מהדהדת לעולם. [ליצירה]
- [ליצירה] הבית הראשון פותחת ב"נוגעת" ואז מתוך אקסטזה, מגיעה המילה השנייה "לא נוגעת" ומכאן ריחוף מתוך ריקוד, הצלילים מתמזגים ודוחפים את הדוברת שלב שלב אל עבר הריחוף והניתוק הרוחני מהסובבים,היא בתוך עולם מלא צלילים ורוחניות. בבית השני -המשקל מאבד מחשיבותו והמקצב תופס את מקומו ומכאן הדרך קצרה אל הפריחה ,יכולה להיות פריחת הנשמה או פריחה ולבלוב של שיא הרגע, אך כאן נכנסת המילה האחרונה -מילת המחץ: "דממה" הנותנת תשובה לכל הבית השני. ישר כח על שיר זה! [ליצירה]
- [ליצירה] מגע בלתי נשכח של אבא רוחו ואהבתו לא ימושו גם לאחר שנות דור [ליצירה]
תגובות