את פוכרת ידייך
יחד הן יוצרות
בריכה.
אני מביט בהן
בפכירה יש מים:
הולכים ומתרוקנים
זליגה כלפי מטה
בפכפוך ובטפטוף
לריק
אני לעצמי אומר:
עמי תקווה כנה
כי האהבה שבך
לא תיטוף לריק
לא תיזל ותאזל
תיטוף היא לתוך
הלב הפועם
וממנו
אליי
קרוב לשבע שנים באתר "צורה" ועדיין היד (עם העט) נטויה.
נשוי ואב לשתי בנות.
עוסק בכתיבה בתור תחביב ובתור עורך ספרותי ורעיוני
לאחרונה יצא ספרי "מיתר סמוי"
[ליצירה]
אישית. לי באופן אישי הספר לא זרם כמו ספרים אחרים.
יש בו פניני לשון ורהיטות נדירה הכל כך אופייניים למאיר שלו. אבל מאידך הוא שוב לא זורם. פניית הפרקים יפה -יש פרק להווה ופרק לעבר.
בסיום יש קרשצ'נדו שסוחף באמת את הקורא.
חן חן על ההמלצה
[ליצירה]
---
כמה שזה נוגע ברבים מאיתנו, הלבטים הללו באהבה, הספקות האוכלים בנו בכל פה ולא נותנים לנו מנוח.
כמו כן שני שברונות, השיברון הפיסי של כלי החרסינה מול שיברונו האפשרי של הלב.
העלית זאת בצורה יצירתית ובצל הנוף האורבני של תל אביב
ישר כח
תגובות