את פוכרת ידייך
יחד הן יוצרות
בריכה.
אני מביט בהן
בפכירה יש מים:
הולכים ומתרוקנים
זליגה כלפי מטה
בפכפוך ובטפטוף
לריק
אני לעצמי אומר:
עמי תקווה כנה
כי האהבה שבך
לא תיטוף לריק
לא תיזל ותאזל
תיטוף היא לתוך
הלב הפועם
וממנו
אליי
אביב וסתיו
-
קרוב לשבע שנים באתר "צורה" ועדיין היד (עם העט) נטויה.
נשוי ואב לשתי בנות.
עוסק בכתיבה בתור תחביב ובתור עורך ספרותי ורעיוני
לאחרונה יצא ספרי "מיתר סמוי"
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] --- לדעתי- בכל יהודי באשר הוא ישנה נקודת זכות ומצווה אחת שהוא מקפיד עליה כבבת עינו. [ליצירה]
- [ליצירה] שיר תיאורי ועשיר המתאר את פחדי האנוש וכלימתם הנלפתים זה בזה. אך העיניים יוצרות פשטות ושמחה. צבעוניות ופיוטיות ב"נלפתו האותיות באבני הקיר" המזכיר או מרמז על הכותל או על קירות היכל התפילה. אהבתי [ליצירה]
- [ליצירה] --- מחשבות על האחר, על עולמו והדרור שלו זכה, אך מאידך בשורות המחץ האחרונות את מבינה כי מותר האדם... ואת בינתיים בחיים. [ליצירה]
- [ליצירה] אמן ואמן, לזכר אדם יקר שהציל נפשות מבורות ועוני ונתן להם צ'אנס לחיים טובים יותר [ליצירה]
- [ליצירה] --- אילו רגשות עמוקים!!! כל כך פיוטי [ליצירה]
- [ליצירה] ----- החתונות הצנועות של פעם! להבדיל מהליקוק והזוהר של היום [ליצירה]
- [ליצירה] ללאה- תודה על הנקודה. זה ממש נכון ומתאים :-) מיבלאש- תודה על הציטוט המדהים [ליצירה]
- [ליצירה] אין כמדבר כדי ליצור רוח מוזה ליצירותייך [ליצירה]
- [ליצירה] ואו- בטח הלחן הוא : הבה נרימה נס האבוקה, יחד פה נשירה שיר החנוכה... [ליצירה]
- [ליצירה] ברעידת הקומוניזם הירושלמית כולם מקללים אבן כחבא אחוש ארמית יא מדרוב איבן אל מסלוף למה מי מת שאוכל קופסה לוף? ואתה תענה: הן בא הקומוניזם והאתאיזם ואתם תאכלו לופיזם ותפוח אדמיזם ותחכו בתור לאוכל ותעבדו בבניין להתכלכל ומי שבעיניו לא ימצא חן שיביא נימוק ויסביר, או שימצא עצמו ברכבת לסיביר שיקפאו עצמותיו על חוג הציר. ואז ירושלמי וסטלין ולנין ומרקס יטלו לעצמם את היטלי המס ויבנו וילות מפוארות בין קרים לעיר האורות ואז ירושלמי יתעשר וישורר וישורר ומעריצות מכל העולם תבואנה ויבוא לו מנחה: קופסה אחת של טונה [ליצירה]
תגובות