את פוכרת ידייך
יחד הן יוצרות
בריכה.
אני מביט בהן
בפכירה יש מים:
הולכים ומתרוקנים
זליגה כלפי מטה
בפכפוך ובטפטוף
לריק
אני לעצמי אומר:
עמי תקווה כנה
כי האהבה שבך
לא תיטוף לריק
לא תיזל ותאזל
תיטוף היא לתוך
הלב הפועם
וממנו
אליי
קרוב לשבע שנים באתר "צורה" ועדיין היד (עם העט) נטויה.
נשוי ואב לשתי בנות.
עוסק בכתיבה בתור תחביב ובתור עורך ספרותי ורעיוני
לאחרונה יצא ספרי "מיתר סמוי"
[ליצירה]
בריוניו של ההוא
רוזנשטיין והלפרון
באו והיכו
ופצחו בזמר ורון
ערסים עם גורמט
מריחים ומסריחים
כמו סוס מת
את השמחה משכיחים
מרביצים בחטא.
גרים בשכונת מצוקה
נוהגים בבי אם וה
צופרים לכל מתוקה
נוקמים, מרביצים ו
לירושלמי שולחים פיתקה...
[ליצירה]
וינר נוישטט
אלו היו יהודים הונגריים שנשלחו למחנות עבודה לכיוון אוסטריה ממש בסוף מלחמת העולם, ובאופן יחסי שפר עליהם מצבם הרב יותר מאשר אחיהם שנשלחו לאושוויץ ושם נספו.
דומני כי קסטנר היה מעורב בסוגית וינר נוישטט.ובאופן אישי אני מכיר מישהו בגיל שישים פלוס אשר נשלח לשם עם משפחתו ושרד את המלחמה.
העלית נקודה חשובה מן ההיסטוריה
[ליצירה]
נקודת מבט מסויימת, ראייה שלילית הכולאת את האדם בכלוב ומונעת ממנו לראות את חצי הכוס המלאה בחייו
"ומבטיח אני לך"
המשפט שפותח את הבית האחרון, האם הוא צריך להיפתח בו' החיבור?
תגובות