והנה תכפו הימים וגבר צוק העתים במחנה שלומי אמוני ישראל ולא הייתה פרנסה לכותבי הפשקווילים ובעל בית הדפוס הלא הוא חמי זבלדובסקי שהיה מכתיבם על דף מפי ההוא הסמוי ממציא השפה הפשקווילית שגר בבקתה קטנה אי שם בנבכי סמטאות מאה שערים. היה תולם בקירות שכונות שומרי ת"ת לא ידע את נפשו שנאמר "ולא באו מים אל פיו יומם וליל לכתוב את דברי המודעה הזו"

והנה אך חוץ ממודעת הבלא"ף על דבר הקוגעל הירושלמי לא בא דבר מאכל אל פיו. והנה נסתפק הלה במודעת דבר יום ביומו למען דעת כל עמי ארץ ועל דבר "צדיק הבא לעיר –רבי נחמן דוידוביץ' האדמו"ר מרחמיסקוקוביץ והאדמו"ר הידוע בשערים רבי הרצל בן וייס. והנה איתרע על ידו במזל טוב כפרנסה הבאה משמיא רבא וזכה סופסוף במכרז רב על דבר בוא הצדיק האדמו"ר מביאליפיסטוק הלא הוא רב פיסטאק בן יוסף מנחם מנדל זונדל בן נחמן זושא. שביתו הדל בראש הגבעה כמו שנאמר "מעבר לשביל על יד הענן יש בית מוזר ומצחיק וקטן"

"רבי פיסטאק?" הקשה העוזר אנשל בן ברקוביץ'.

"רבי פיסטאק שהיה פושטאק . היום צדיק עליון. בעל תשובה" אמר בעל בית הדפוס והחל ללפת את מכונת הדפוסין בתבלין הנקרא טינע"ר. בוא תשמע סיפור. והוא סיפר תוך כדי ישיבה על כוס קפה תורכי מארצות בלקן שמימים ימימה:

"עשר שנים לפני זמננו איתרעה שיחה בין שני תלמידים פוחחים בכפר הנוער דירושלים. הלא הם רן מורי וקדושוביץ:

  "שמעתי שיש חומר טוב בבית של פיסטוק." אמר מורי

  "מה. פיסטוקים ותמרים?" ציחקק חברו

  "לאאא... הוא מביא לך סיגריה עלא כיף כיפק עם צינקלה"

  "צינגלה" תיקן קדושוביץ

  "אתה יודע יותר טוב ממני" אמר מורי

  "לקחתי פעם אחת כזו"

  "ובאמת יש לו הכנסת אורחים לפיסטוק הזה?"

  "אכן כן. הוא מכניס אורחים אבל גם גובה כסף. חוץ מהחבר שלו רגע. זה שלבוש כל כך מצחיק"

  "ומי מספק לו את הסחורה?"

  "דודלי. אבל דודלי תמים ולא יודע שבקופסאות הלוף יש מכסה כפול ובו הצינגלה והבוף"

  "יעני בוף בתוך לוף!"

  והנה איתרע מזלם לרע מכיוון שמאחוריהם ישב המדריך המלשן מר מלמד. ורשם לעצמו את פרטי השיחה וישר העבירה למורהו מר משה בואנו  אותו ס"ט עלום שם שנתגלגל במחילות צוק העתים וצחוק הגורל אל אותה פנימיה המתקראת כפר הנוער דירושלים והוא רתח כהר געש וולקאנ"ע המתפרץ תדיר לעיתים באיי אינדענזי"ע אשר שם ג'ונגלאות ענק וילידי ענק כאחימן וששי ותלמי ילידי הענק בחברון  המתהלכין עירום ועריה בציבור וללא שמץ של צניעות ועובדים לכוכבים ולמזלות ולאלי הבעל ובעל פעור ובעל עשתורת ומעבירים בניהם באש ולעיני נחשים כגון קאבר"ע ומאמב"ע.

ובואנו לא ידע את נפשו וצם קשות וצרח ואמר:

"אני כבר זקן תרח וכבר נכוויתי מכל המרדפים הללו לא פעם ולא פעמיים וכבר נעשיתי מר ונפשי נכבר ועצביי מסוכר וגם הדיסקוס בגב הלך וכוחי נשחק ונשכח!" ולכן החליט הלה לעשות מעשה חכם לשלוח את המדריך מלמד להתחקות אחר מעשיהם של הפחים הפוחחים הריקים בצריף של פיסטאק שלצריפו של גוט"ע מסרט הפעולה מציצים נדמה היה. אלא שבצריפו של גוט"ע שכנו אריק אינשטיין ואורי זוהר ואותה ריבה הידועה בשערים מונה זילברשטיין שעיכסה זימתה לעיני כל בעינוגי התפוח והנחש. ואלו שהיו משחתים זמנם לשוא בחברת סדום ועמורה ומאורת פריצים ומושב ליצים ומפליצים בשכונת מחלול ובחוף הצפוני שעל יד רחוב הירקון מלא מאורות הפריצים וריחות השאול וענן השחור שעלה מארובות רידיענ"ג.

והנה הילכו רן מורי והשרוך שלו קדושוביץ בדרך העולה אל הבית של פיסטוק והנה ראו אותו על ראש הגבעה מעבר לענן וראו ילדים רכים. תינוקות של בית רבן מקיפין את הצריף ושרים "איזה בית יש לפיסטוק" ומן מנגינה חסידית משל מודזי'ץ ריחפה ברקע.והילדים היו בתור מגן אנושי למען הסוות את מעשי פיסטוק בעיני שאר הציבור. ורן הרשע רץ על הילדים ואמר: "יאללה תתחפפו מכאן!" ועמד להביא להם לאטמ"ע קשה עד מאוד והילדים הרכים נבהלו ועטו להציל נפשותיהם מפני ההוא שנדמה היה כעשיו הרשע וכנמרוד בזמנו ושמאבר מלך עילם ובירשע מלך צבויים ואמרפל מלך שנער שעלו על סדום להחריבה. וכאן היה רק אחד שרצה להעלים את הבית של פיסטוק. היה זה מלמד המלשין שהתחקה אחר קורות הבית והסווה עצמו כקלח תירס והציץ מבעד החלון של הבית.

והנה נכנסו השניים ורואו דירה מדוגמת עם פוסטרים של בחורות בלבוש חווה ולבוש דוגמני"ן כבר רפאלי וכריבה המהוללה בעלת החזון  יעל בר זוהר אשר משחתין גופן ולא אוכלים מאום מאום למען יראו חתיכות ולא קונייפע"ס והנה היו שם גם פאסטערי"ן של מכוניות מירוץ ופיסטאק הושיבם על הספה הגדולה שהשאיל ממלכת איי טאנג"ע וכיבדם במאכלים ערבים והיה לבוש כרגיל בכובע מוזר של קאפיטא"ן הוק אשר היה בשודדי האיים הקאריביא"ן אשר בים אינדי"ע המערבית אשר שם גדלים עצי הקוקוס וקני הסוכר. וחולצתו הייתה פסים על גבי פסים כאותה כתונת יוסף שאחיו מכרוהו לישמעאלים במדבר וחליפתו הייתה כשל ישיב"ע בחור. אך להבדיל מאותו בן תורה היה פיסטאק מארח חשיש וביתו מאורת חשיש וצינגעלע מלאת הזיות:

  "תרצו איזה דרינק?" הציע פיסטוק

  "נשמח לבירה" אמר מורי

  והנה מחא פיסטוק כף ורגע עוזרו הלבוש נעלי עץ וכובע קרפדה אשר בביצת החולה הביא בירה מכבי וגם דברי חשישין ונרגילע ומלמד ראה את שאשר התרחש והריח את דבר הקטורת סמים וחלבונה העולה מן הצריף ומיד התקשר למשטרה וברח על נפשו.

והנה קדושוביץ ומורי ופיסטאק נהנים מרומו של חשיש ועננו עולה ומקדיר פני תקרה והיא נעשית חומה שבחומה מרוב סמאקינ"ג עשן ושחור והם מתמסטלי"ן ולא יודעים הבחן בין שמאל וימין בין טפל לעיקר ובין תלמוד בבלי לירושלמי.

והנה כמו מן השמיים נשמע קול רועם כברק האש בעלטה:

"משטרה. צאו מן הבקתה!"

וחבורתנו הנ"ל לא ידעה מה לעשות והיו מטכסים עצה ובעוד פיסטאק חושב וחושב ומהרהר. עשו קדושוביץ ומורי מעשה "ויברח" ונסו על נפשם מחמת האימה ולא השאירו תשלום ואפילו לא טי"פ ורצו את כל הגבעה מאחורה במן מרוצת שדים הרצים על נפשם בין הפרת ונהר חידקל מאימת סדאם הקדמון רשיעא. ושם בסוף הגבעה לקחו קו 15 ונסעו לרחוב סומסום לנגב חומוס יחד עם אותו יצור קוצני הלבוש נעלי בית. ורגע ברח לחנות של דודלי להתחבא שם על יד חביטוש ופיסטאק ברח גם הוא. ושם בסוף הגבעה בתפר ליד החורשה של אבנר ליבוביץ' פגע בו אחד. דמות רב זקן  עם זקן לבן לבן עד הברכיים ועם מאור פנים.דובר לדינו לבוש קפוטע לבנה של יהודי שלוניק"א והוא עצר אותו כזה ויאמר:

  "קרידו מיו. עליך לחזור בתשובה. כל יום המשטרה תרדוף אחריך. בבוקר תאמר מי יתן ערב ובערב תאמר מי יתן בוקר"

והוא הצביע על הצריף ואמר: "תהפוך אותו לבית מדרש!"

ופיסטוק בכה בזרועות הרב ואמר:

  "אני חילוני. איכה אחזור בתשובה!"

והרב הזקן בעל מאור הפנים הוציא מחיקו תיקיה מלאה בקסטות ואמר:

  "הנה זן ערכת קלטות של הרב אריה יצחק וכוללת גם קלטת וידאו. זה כבר יחזיר אותך בתשובה ולא תהיה פוקר והולל מעשן צינגלע ושאר פשקאדו לימון אשר בשמיים ובארץ מתחת ומעל!"

והוא מסר את הקלטות לפיסטאק ונישק אותו על לחיו פעמיים ונתן לו לברוח מהמשטרה.

והשוטר שטסרמן הגברתן רץ לכיוון הרב ושאל אותו:

"ראית פה בחור עם כובע מוזר הנס על נפשו?"

"לא. לא ראיתי" אמר הרב השלוניקאי הקשיש.

והנה פנה כה וכה הרב השלוניקאי ושלא ראה איש הוריד את המסיכה מעל פניו ואת הזקן ואת הקפוטה השלוניקאית והנה נגלה לעיני הקוראים אמן הדרשות ולהטוטי הדאמגאגי"ע הרב אריה יצחק המדבר על כף הקלע ודבר גיהנום יום ביומו למען דעת והחזרה בתשובה של כל בני ישראל היוצאים מצריימ והבאים שערי סדומה והמפיץ קלטות החזרה בתשובה תחת כל קלטת זימה המכונה בלע"ז פארנאגראפי"ע.

והנה לאחר שנה נראה פיסטאק וחסידיו והוא הפך לרב גדול בישראל ולא שינה מלבושו –הכובע המצחיק והפסים והלבוש. וגם חסידיו עשו כמוהו ולבשו בגדים הדומים לבגדי רבם ובצריף שלו  פתח ישיבה המתקראת חסידי ביאליפיסטוק ולימד תורה ופוסקים ודברי דאורייתא"

וזה סוף הסיפור. סיכם חמי זבלדובסקי בעל בית הדפוס  וניגש לעבודת הדפסת הפשקווילים.