רק קרונות עמוסי זכרונות ייראו

בין

מסילת הלב וארצות הגוף המשותקות

ואין יוצא ואין בא

וחביקת המועקה כשמי עופרת

ואני פוסע בלאט כפושע

סוגר את ידית הדלת בעוצמת

דומם

חש את לשונית המנעול

הלילה אני שתיקה.