לא, אני לא אוהב לעבוד - איש איננו אוהב - אבל אני אוהב את מה
שיש בעבודה - הזדמנות לגלות את עצמך. את הממשות שלך עצמך -
לעצמך, לא לאחרים - את מה שאחר לא יוכל לדעת לעולם. (ג. קונרד
- לב החשיכה)
[ליצירה]
אירוני מאוד מעלה חיוך מצד אחד
וגם שומעים היטב את הזעקה, מצד שני.
המקרר כמייצג את קור התקופה את היחסים בינו לבינה
והתפוח - המפתה, מקור הרע?
עולם קר, של מסכי מגע, עולם מנוכר, המנוגגד לפילוסופית החיים של הדובר.
כתיבה מרתקת, תודה.
[ליצירה]
מתחיל באווירה מזוככת ומה נפלא יותר מזכות הגשם ומטיול בשדרה כחוויה.
אך הערגה לגשם לא רק בפני עצמה.
ציור דמותו של שמעון, הקבצנים בשכונה, הרוחות המכות בעוצמה אינם אלא
משמעות נוספת המתלווה ברקע ומחזקת את ערגת המספר לתיקונו של עולם, ובידי האדם.
כתוב נהדר ועמוק
ודיבר אליי מאוד
תודה זיוה
[ליצירה]
מצוין. זה נקרא לי יפה כשחשבתי על אדם בוגר שכותב את זה על עצמו.
מין פכחון בוהק שמתבטא דרך שימוש בילדותיות של ה'כותב'
וכן להפוך את זה כמשל (והפעם קראתי את זה כאמירה של ילד שאומר את זה בתמימות) למצבים אחרים חסרי מודעות שאנחנו חושבים שאנחנו כבר יותר חכמים מאתמול ונעשה הכל נכון, ואנו לא מבינים ששוב טעינו.