כן אני הוזה,
למראה עיר זרה
והיא קומצת ידה הפתוחה
מבלי לתת לי
ולו אצבע אחת
לרפואה
כן אני הוזה,
מבין קרעי חלום
ללא כל בסיס מציאות,
ואובד, כן אובד
בין ארבע כנפות
הארץ של דמיונותיי
אי שם בקרעי עננים
של חלום שנשבר
ואיננו
הזיה עצמה בכל מקרה אינה רצויה, פרט לזו המביאה ויוצרת שירה. חבל שאתה אובד בין קרעי חלום והזיה. צא נטוש את העיר הזרה אל השדות, שאף אויר והתמלא תקווה. חזור אל העיר והיא כבר לא תקמוץ את ידה, כי היאוש והתקווה הם בעיני המתבונן.
קרוב לשבע שנים באתר "צורה" ועדיין היד (עם העט) נטויה.
נשוי ואב לשתי בנות.
עוסק בכתיבה בתור תחביב ובתור עורך ספרותי ורעיוני
לאחרונה יצא ספרי "מיתר סמוי"
[ליצירה]
הזיה עצמה בכל מקרה אינה רצויה, פרט לזו המביאה ויוצרת שירה. חבל שאתה אובד בין קרעי חלום והזיה. צא נטוש את העיר הזרה אל השדות, שאף אויר והתמלא תקווה. חזור אל העיר והיא כבר לא תקמוץ את ידה, כי היאוש והתקווה הם בעיני המתבונן.
[ליצירה]
שיר מאוד יפה, חכם
פותח בירח המזכיר משהו כפנים אנושיות, פנים אנושיות מוכרות מהיכנשהוא, פנים שהדובר/דוברת בשיר מאוד מבקש למצוא, אחר כך נודד אל עבר מחוזות החיפוש בבקשה שיחכה אי שם באשר הוא, והוא (הירח) יחכה בכל מקום ממנו ניתן לראותו ובכל צורה בו יוכל להתגלם (כותב שירים,איש לילה, ילד).
הירח מסמל עבור הדובר משהו יציב וקבוע, הוא קובל על הנאמנות לרוח הלא לויאלית, הנודדת, הבלתי יציבה, אם כי הירח אינו מלא כל החודש, אך הוא נאמן וחוזר בצורתו, אולי בשל כך השיר הזה מוקדש לו.
תגובות