כן אני הוזה,
למראה עיר זרה
והיא קומצת ידה הפתוחה
מבלי לתת לי
ולו אצבע אחת
לרפואה
כן אני הוזה,
מבין קרעי חלום
ללא כל בסיס מציאות,
ואובד, כן אובד
בין ארבע כנפות
הארץ של דמיונותיי
אי שם בקרעי עננים
של חלום שנשבר
ואיננו
הזיה עצמה בכל מקרה אינה רצויה, פרט לזו המביאה ויוצרת שירה. חבל שאתה אובד בין קרעי חלום והזיה. צא נטוש את העיר הזרה אל השדות, שאף אויר והתמלא תקווה. חזור אל העיר והיא כבר לא תקמוץ את ידה, כי היאוש והתקווה הם בעיני המתבונן.
קרוב לשבע שנים באתר "צורה" ועדיין היד (עם העט) נטויה.
נשוי ואב לשתי בנות.
עוסק בכתיבה בתור תחביב ובתור עורך ספרותי ורעיוני
לאחרונה יצא ספרי "מיתר סמוי"
[ליצירה]
הזיה עצמה בכל מקרה אינה רצויה, פרט לזו המביאה ויוצרת שירה. חבל שאתה אובד בין קרעי חלום והזיה. צא נטוש את העיר הזרה אל השדות, שאף אויר והתמלא תקווה. חזור אל העיר והיא כבר לא תקמוץ את ידה, כי היאוש והתקווה הם בעיני המתבונן.
[ליצירה]
הצרה עם הפלסטינים שהמנהיגות המובילה שלהם אף פעם לא נטתה לצד של פשרה. היהודים לעומת זאת חשבו כמו מיעוט ונטו לקבל פשרות (את זה אומר בני מוריס). לערביי ארץ ישראל הייתה מנהיגות שהייתה מורכבת מהחוסיינים (הקיצוניים) והנאששיבים (המתונים לכאורה). אז כדי להיות על הבמה במסגרת מאבקי הכח. הקצינו החוסיינים את עמדתם וניסו להשתלט על מוקדי כח תוך כדי חיסול יריבים והוצאת "פיגועים" (מזכיר משהו?).
לגבי המלך חוסיין או אסד (באירועי חמת82) הם שחטו ללא רחם, בעת שהסכנה לשלטונם הייתה פחותה מזו שהייתה בשנת 48.
זכור שאם הייתה פורצת אצלם אינתיפאדה דומה לשלנו. הם היו מדכאים אותה באמצעים קשים ביותר והיו טובחים ללא רחם והעולם לא היה זועק ולא צועק משום שמדובר ב"עניינים שבתוך המשפחה"
תגובות