את יושבת,
ספסל מעוצב,
קרן מתגנבת
משמש פז,
כתמי שמש
צובעים שמלתך,
זהב מבהיק.
רגע דומיה,
ספק מתגנב
ועמו חשש,
לבוש לבן
הופך כהה.
את יושבת
חולמת בהקיץ
הוזה, הוגה.
קוראת מכתב
בשמיים עב,
אפור מתכתי.
את עומדת
אחר רצה,
שמיים מתחשרים
טיפות יורדות,
ישוב או לא?
אביב וסתיו
-
קרוב לשבע שנים באתר "צורה" ועדיין היד (עם העט) נטויה.
נשוי ואב לשתי בנות.
עוסק בכתיבה בתור תחביב ובתור עורך ספרותי ורעיוני
לאחרונה יצא ספרי "מיתר סמוי"
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] איזה שיר טבע עשיר וחמוד! שופע דימויים ! אוכמניות ודודאים [ליצירה]
- [ליצירה] בהצלחה יא ללוביץ ;-) אתן לך משוב כשאקרא זאת. בינתיים כפי שאני רואה. העריכה ש"צורה" נתנה לשיר קצת קעקעה את העימוד שלו (ואני הולך לסדר זאת) [ליצירה]
- [ליצירה] --- קסם קסמי הילדות והתמימות :-) [ליצירה]
- [ליצירה] --- -נעלי האופה? הלבן למעלה נראה כמו חלוק של טבח או אופה, ויש מן אבקה לבנה על הנעל השמאלית :-) [ליצירה]
- [ליצירה] --- מדהים! יש בו מעט מרוח האורצל(כיארוסקורו)של יצירות רמברנדט. אני אישית נזכרתי ביצירה "ירמיהו" כל הכבוד! [ליצירה]
- [ליצירה] "עד חלוף הכאב אמשיך לכתוב שירי" כמה זה נכון. כמה זה אמיתי. האדם הכואב מניב שירים מן הלב [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים! כחצי הונגרי כמוך, אני מזדהה... [ליצירה]
- [ליצירה] שיר יפה עם משפט מחץ חזק בתוכו -הדמעות כדלתות [ליצירה]
- [ליצירה] חי חי חי מעיין גנים! הצחקתיקי. אני לא שמואל ירושלמי. הוא ואני זה שני אנשים שונים לחלוטין. אמנם בתזמון די מוזר אחרי כל יצירה שלי מופיעה יצירתו, אך זה עדיין לא אומר כלום... בעבר אף טענתי (בבדיחות) שעד שלא יוכח אחרת, ועד שהוא לא יתנער מאדישותו, אנחנו אדם אחד... אבל את זה שאנחנו שני אנשים שונים קל מאוד להוכיח... אם תרצי, אני אתן לך את מס' הטלפון שלי ואת שלו.. ותראי שיענו לך שני אנשים שונים.... [ליצירה]
- [ליצירה] לא אסגיר צער במוצא שפתיי כמה עדין , כמה רגיש [ליצירה]
תגובות