הנה קדרו שמיים למשך דקה מעל שמי העיר השוקקה ואף אחד לא ידע מה קורה.בעלי חנויות ברחובה של עיר יצאו החוצה ואחד מהם, זה שגזל את ארוסתו של דריידל בליטא- האינסטלטור פון דה לה מורטה הקשיש  אמר כי כנראה כוכב  אחד כבה  אי שם בשמיים ואילו אחר לא יחליפו עוד לעולם.

והנה יד אלמונית הדביקה מודעות אבל במסגרת שחורה יען כי:

 ניצחו אראלים את הצוקים:

רב דריידל יקירנו

הלך לעולמו אמש

 הנה כל בעלי החנויות לא ידעו את נפשם שהרי רק אתמול רב דריידל קשישא צעד כמנהגו ימים ימימה באותו רחוב במהירות רבה, אותה מהירות צעידה מפורסמה אשר אף אנשים בני תשחורת פורקי עול ימים לא הספיקו להדביקו. פעמים מצא עצמו דריידל שוקע במחשבות על אודות מעשי משובתו בפולין בליטא ובגרמניה ובאינדענעזי"ע עד אשר מצא עצמו בעיר הרצליה ופעם צעד עד עיר הקודש על מנת להשביר תקציבים לישיבת הרב ירחמיאל אשר בה כיהן כבר קרוב לשישים שנה.והנה קיבל את הש"ק הסופי וגווע ונאסף אל עמיו. תם ולא נשלם, תם הדור של הדריידלאים מן הנפילים שטרם נראו בארץ גושן בעת בני ישראל שירדו מצרים בשבעים נפש ואחרי כן יצאו ברכוש גדול, אלא שרכושו של דריידל היה דבר תורתו.

 הנה יצא מסע ההלוויה לאחר כשעתיים ורחובה של עיר, אותו רחוב מפורסם עוד מימי המנדט של סיר הערברט סמואל ז"ל ולאחריו הנציב הערל צ´נסלור. בכל זאת יצא מסע הלוויה וכל בעלי החנויות סגרו את חנויתהם  והצטרפו למסע ובוא כל אותם אנשים שנזכרו בסיפוריו של אביב וסתיו. הנה באו כמובן רב משה בואנו דירושלים ובאו תלמידיו בני התשחורת של דריידל כגון קלמן בן זלמן ואדר וויסברג בעל הנפצים ובאו גם ויקי כנפה וביתה ובא השוטר שטסרמן שעצר את דריידל מספר פעמים ועתה בכה בכי מר על כך שהעז לעצור את הפטיש העמוד הימני הזה  ובא כמובן גערשן וינקי ודוחצ´י ובצלאל וציון דמתי וציון חמדתי ובא דודלי ורגע ופיסטוק ויש לי יש לי ואף דמותה של זוהרה המופקיירת ריחפה מעל העיר בצד מסוק משטרתי שפיקח על הסדרי התנועה. עוד לא נראתה לוויה כזו מאז לוויתו של ההוא ח.נ ביאליק עליו השלום – זה שכתב את השיר : ומאין יבוא שיטה המפולין אם מליטא" והנה מאותה פולין וליטא בא דריידל אל העיר הגדולה שעל שפת הים והשביר בה את תורתו לרבים בצד מעללים רבים וארפתקאות שטרם נבראו אצל ראש ליטבק מתנגד כמותו, מתנגד למודרנה ומתנגד לחסידות ולמעשי הילול"א וחגאות.

 וינקי צעיר העובדים אשר פוטר בפקודתו של ההוא תמיר ונעלם ונפטר בא לנחם את שלשת בניו של דריידל שישבו שבעה בדירת הרב ליד הישיבה וכן את אשתו ציפקה ילידת קרקוב. הללו ישבו בספסל הפוך כבמעשה איכא לא עלינו.והנה אך בא ינקי ולחץ את ידי האבלים. קמה עליו האלמנה הטרייה ציפקה ונופפה מולו באצבע כשהיא לוחשת:

"הוי זה אתה ! זה אתה! עליך בעלי דיבר כל הזמן בחלוימעס! והוא לא ידע על מה הוא מדבר ובגלל זה חיסייל אותך! ואתה גרמת לו צער ועוגמס נייפש!"

ינקי לא ידע את נפשו. הכיצד זה ידע דריידל כי כתב עליו אגדות ומשלים לשנינה ברשת האינטערנע"ט ושלח אותם לגערשן למען יצחק מהם, אך הוא לא ידע כי סיפור אחד התעופף בעת רוח מזרחית לפני כחודש אל מרפסתו של דריידל וההוא קרא בו והתעמק בו עד אשר הגיע למסקנה מסכנה כי מדובר בו עצמו. וינקי עשה עצמו כאילו לא שומע, אבל ציפקה המשיכה לדבר ולדבר ונופפה באצבעה ואמרה בלשונו של דריידל:

"מישהו עוד יחסייל אותך!"

ינקי נבהל, לקח את הרגליים ונמלט מן המקום בבהלה.

ינקי ישן במיטתו כשהוא אחוז מחשבות ותודה לאל הצליח להירדם ובאמצע החלום בא אליו ההוא טמיר ונעלם דריידל כשהוא מוקף בהילה ובענן ויש לו שטריימל על הראש, שטריימל משל חסידי פולניה. וינקי נבעת בבהלה ואילו דריידל פתח את פיו ואמר:

"אתה חושב שאני לא יודע שאתה כותב עליי סיפורים? אתה חושב שאני לא ידעתי? כל הזמן שתקתי כי ויתרתי לך, אבל עכשיו יש קיטרוג גדול בשמיים בגלל אותם סיפורים, סיפורי הבל ורעות רוח, בובע מייצעס הוי הוי. אני לא כועס עליך אבל תצטרך למחוק את כל הסיפורים מהאינטערנעט! כל המתים החדשים כל הנשמות החדשות מכירות אותי כבר בגלל הסיפורים שלך! קיבלתי צעקות מן המלאך גבריאל!"

 "איך אוכל לעשות את זה, אני לא זוכר כבר כמה סיפורים הכנסתי ובאיזה אתרים!" אמר

 ודריידל אמר:

"אוי א גרויסע מאמץ... תעשה מחיקה פומבית"

 "תגיד, איך זה שאתה מתנגד ויש לך על הראש שטריימל?"

 "כאן בשמיים יש תורנות, פעם אני חסיד גור, פעם מיזרוחניק ופעם ספרדי.ככה  זה עד שתגיע לכאן נשמה של חסיד גור או נשמה של ספרדי, אז אם אין   אחד מהם אז כל אחד מאיתנו ממלא מקום עד שהוא מתגלגל בגוף של משהו אחר. אני ממש לא אוהב את זה אבל זה מה שיש. תדע לך שתקבל עונש גדול אם תתעלם ממני"

 וינקי קם בבהלה מוקפת בלהה ולא ידע את עצמו והחליט להתעלם מהבקשה.

והנה באותו יום הכניס שתי יצירות בשמו "אביב וסתיו" –כלומר שירים פשוטים וחביבים לאתר היצירות הספרותיות "צורה" וכשחשב שהן נכנסו למאגר והוצגו לקהל הרחב, התבדה קשות מכיוון שהן נמחקו לחלוטין. וינקי נעצב אל לבו לחלוטין מכיוון שלא עשה גיבוי ליצירות, לא בוורד ולא באף אתר אחר. הוא שאל את העורכת והיא אמרה שהיא נשבעת שלא מחקה כלום.וכך היה גם באתרים אחרים ברחבי הרשת וגם ב"תפוז"

וביום שאחרי הופיעו משובים על אודות סיפורי דריידל, ובהם נכתב:

"מחק את הסיפור – ראה הוזהרת"

על החתום – דריידל – דואר נע העולם הבא

 וביום שאחרי בעוד ינקי הולך ברחובה של עיר נסער ונרעש, הופיעו שני עורבים שחורים משחור והשליכו עליו  ספר כבד מאוד מן השמיים, ומזלו של ינקי היה כי בדקה התשעיפ הוא סטה הצידה וכך נחבט הספר ברצפה והעלה עננה של אבק.ינקי הרים את הספר – היה זה ספר ריטב"א עתיק משנת תרפפ"ו – בדף הראשון היה כתוב

"מספרי הרב דריידל" – ישיבת הרב ירחמיאל העיר הגדולה.

ינקי נבעת –הוא היה רדוף סיוטים ולא ידע את נפשו מצער, שהרי כתב על דריידל לא מחמת רשעות אלא מחמת לצון.

בלילה הרביעי הופיע דריידל כולו לבן ואמר:

"החליטו לוותר לך שם למעלה, אבל תצטרך לעשות מצווה"

"איזו מצווה" אמר ינקי

"אני קם לתחייה, מחר הנשמה שלי מתגלגלת בדמות חדשה, בעוד שמונה ימים תהיה לי ברית מילה, אני רוצה שתהיה שם. רק אל תספר שזה אני, כי זה סוד"

"ולא אצטרך למחוק את הסיפורים?"

"לא, אלו יכולים להישאר, אבל עדיין בלי קשר יהיו בעיות עריכה באתרי האינטרנט"

"תתגלגל בדמות ליטבק או חסיד?"

"לא זה ולא זה..."

ודריידל נתן לו את הפרטים על הברית ועל המיקום.

"הו הו מניין מניין" חסר אדם אחד!

 אדם צעיר, לבוש היטב התרוצץ ברחוב הנידח אי שם בשיינקין פיתוח וחיפש מניין. הוא השתגע מכיוון שעברה כחצי שעה ואין אף אדם שעובר ברחוב. כל האורחים מחכים בקוצר רוח ואין אחד ואין שניים ואין נפש חיה וכמעט התפתה לקחת עובד סיני שישלים לו מניין.

והנה הופיעה דמות מן האפלה, והיא מכוונת צעדיה הישר אל המקום – ינקי.לאחר שלקח מונית ספיישל אל המקום, מונית שעלתה לו עשרים שקלים טבין ותקילין מכיסו.

"תשלים מניין בחור, ברית מילה של הבן שלי"

"בדיוק יש לי שעה פנויה עכשיו" אמר ינקי בתגובה

עלה אחרי האדם אל הדירה, שלט היה על הדלת – "דנית ואלון בן ארי", ציורים של נחום גוטמן ורובין והדפסים סינים מילאו את הדירה, האמא, אחת רזה עם שיער מתולתל וחיוך של חסידת ברסלב שנראתה כמו אחת בליינית יעני שבמקרה אולי הביאה ילד לעולם. ישבה עם מן צעיף שכיסה את הגופיה שלבשה ומכנסיים קצת רחבות וחיכתה עם התינוק שהיה בעריסה, ינקי הביט בתינוק והיו לו העיניים  הבורקות של דריידל, התינוק פלבל בעיניו הקטנות ובכה בכי מר.המניין הורכב מכמה בני משפחה, בנות משפחה ידידים וידידות.

הטקס נערך,אלון בן ארי שימש בתור סנדק המוהל עשה את שלו בעוד התינוק בוכה (כמובן), וינקי התפלא הכיצד התגלגל ההוא- דריידל העבדקן האדוק והמתנגד במשפחה חילונית צפונבונית שכזו.

לסיום נקרא שמו של התינוק  "לידר"

ינקי נדהם חזור והידהם הכיצד התגלגל דריידל בדמות כזו שהרי היה רוצה להתגלגל בדמות תינוק של  ליטבק בן ישיבה או חסיד לכל הפחות והנה לא זה ולא זה אלא בבנם של זוג צפונבונים שהבעל הוא בעל פאב והאמא רקדנית כסגנון רקדן נולד.

"הנה קח –זה עבור השלמת המניין" –בן ארי הביא לינקי שטר של עשרים שקלים והעיר אותו מהרהוריו. ינקי נדהם שהרי בדיוק שילם לבעל המונית עשרים שקלים על מנת להגיע במיוחד עד לכאן...

הוא אמר תודה ועמד לצאת אלא שביציאה נתקל בתמונה של אדם חרדי בעל זקן על רקע בית ממזרח אירופה. ינקי עמד ליד התמונה ותהה על קנקנה.

בן ארי הבחין בינקי והתמונה ואמר:

"הו, זה אבא של סבא שלי, קראו לו  הרב לייזר. אומרים שהוא היה המחנך של הרב דריידל, זה שנפטר לפני כמה זמן. דריידל עצמו היה הסנדק שלי לפני שלושים שנה, אז קראתי את התינוק לידר על שם התחיליות של שניהם: הלמד יוד של לייזר והדלת והריש של דריידל. למרות שאני לא דתי, אני מכבד את העבר"

ינקי יצא מן הדירה, הלך בדרכו וחשב שבכל זאת יש איזשהוא היגיון בעולם ההוא, בכל זאת לא סתם התגלגלה הנשמה לעולם כל כך מנוגד. הוא הביט בשמיים החשוכים ונדמה היה לו שכמה כוכבים מחייכים אליו.