נע ונד בדרך גוף ונשמה לי אך הלב בודד עקר הנו כעץ יבש מיותמת הנשמה הציפור פרחה ממנה עפה לבלי שוב אינה רוצה בי עוברות הן בדרך נותנות מבט ונדות אלפי אהבות מצאו לבבות התאחדו אך לבי יתום קר כקרח הקוטב נשבר ככד החרס ובפעימה אחרונה שואל: עד אנה אני בא?