עד מלחמת העולם או בעצם עד העליות הגדולות, כמעט לא התערבבו יהודי פולניה או יהודי מרוקו.
תחשבו על זה שאף אחד (כמעט) ששמו תורג'מן או בוזגלו או בוסקילה או אלמקייס לא חצה את הרי החושך המפרידים בין צפון אפריקה למזרח אירופה. בין תרבות המגרב לתרבות היידיש. אף בקבוק מחייה או צנצנת עריסה לא חלפה בין מרקש לוורשה.
אך לעומת זאת היו כמה חריגים...
והנה יום אחד,אי שם בתחילת המאה העשרים עושה את דרכו ללומז'ה, אל השוק הגדול יהודי טוב בשם שמעון אמסלם, רווק צעיר בן העיר קזבלנקה אשר על חוף האוקיינוס האטלנטי, בחור רזה קצת כהה עם עיניים שחורות וגבות עבותות.
בקזבלנקה היה בן למשפחה שברשותה הייתה חנות לממכר מיני מזון כגון קוסקוס, מופלטה, עריסה, מעקוד בטטה, טנזיה וכמובן מחייה. והנה תכפו העתים וצוקם חלף מעל המשפחה כנשר יעיר קינו והחנות פשטה את הרגל ועתה כל אחד פנה לאחת מארבע רוחות השמיים. אחד לתוניס, אחד לצרפת, אחד לטנג'יר ואילו הוא עלה על ספינה לגרמניה ומשם עשה את הדרך על סוס לפולניה וברשותו סירים וצלחות ומחבתות וצרור תבלינים יקר שהביא מארץ מולדתו.
בפולניה, כך שמע, האוכל דל ואולי יהיה צורך במישהו שיגוון להם את הבישולים, ככה שבמקום מרק תפוחי אדמה או פשטידת תפוחי אדמה או לביבות תפוחי אדמה יהיה אפשר לגוון. כשיגיע ללומז'ה ישכור דוכן ויראה להם מה זה אוכל!
"איזה יהודי הוא זה שלא יודע לדבר יידיש!" אמר יהודי מזוקן כשעבר ליד הדוכן על היום הראשון וניסה לקנות מעקודה בטטה "ובכלל, אני מעדיף את הקוגל של התפוחי אדמה ולא הפשטידע הזה עם האפונה והגזר".
שמעון רכן מעל הסירים וסינן בעברית משובשת:
"אתה לא יודע מה זה אוכל בכלל!"
מאוחר יותר עבר גביר שמן בשם לפקוביץ והביט בבקבוק המחייה. הוא שילש לידי שמעון כך וכך כסף ולקח את הבקבוק כשהוא מוזג לעצמו. לרגע התפקע אבל אחר כך רוקק את הנוזל כשהוא אומר:
"פוי פוי חשבתי שזה וודקה והנה זה כמו תרופה !" הוא הסתכל על שמעון ואמר "יאללה תחזיר לי ת'כסף!!" ושמעון התעצבן וסינן בעברית כלפי הגביר לפקוביץ:
"אמנם הייתי צריך לכתוב שזה עראק אבל קיבלת את הסחורה שלך!"
"מאין הגעת?" רעם קולו של לפקוביץ "איזה מן יהודי הוא אתה שלא מדבר יידיש? אף פם' בחיים שלי לא ראיתי כמותך!
ובבית כנסת של הפועלים נתקל שמעון בהלם תרבות, מעולם לא שמע תפילה הנאמרת באוטוסטרדה של חמישים מילים בשנייה ואף אחת מהן לא מובנת לו. וכן היה רגיל לבית כנסת שבו יושבים בצורת ח' וכולם שרים בנעימה חנונה. על כן התפלל תפילתו ועזב בחופזה את המקום.
ביום חמישי כבר פרצה מריבה גדולה סביב זה שחזן בית הכנסת, פינייה ראדושיץ, קנה בטעות צנצנת עריסה וחשב שזה גוגל מוגל וחשב כי ייטיב את סיכויי קולו החנון ואמסלם לא ידע להסביר לו שזה חריף והחזן בלע את זה לפני החזנות של שחרית וחטף שריפה חמורה בלוע ולא יכל לעלות לתיבה וכמעט תבע את שמעון והדברים כמעט הגיעו לידי חילופי מהלומות שנאמר: "לום באופל יהלום ומכה כעמורה וכסדום" .
הוא בא לדוכן של אמסלם וצעק צעקות בלתי ברורות ביידיש ועמו כל בני משפחתו הענפה שכללה שני בחורי ישיבה, אחד בעל קורא ואחד בעל עגלה, וזאת בעוד כל הפולנים הגויים מסתכלים במהומה ואומרים:
"תראו תראו איך היהודים רבים ביניהם"
ושמעון צעק משהו במרוקאית ואז החזן צעק:
"שמישהו יתפוס אותי מול המרוקנר הזה, מוכר כאן רעל אדום, בושה וחרפה!! איך הגעת אלינו איך הגעת"
ובאמת מישהו תפס אותו, היה זה מוישה קוזילביץ',צעיר בן תשע עשרה (כמו גילו של שמעון אמסלם). בן החנווני ברחוב דומסקה. בחור בלונדיני עם כובע קסקט וצעיף.הוא לקח את החזן לפינה והסביר לו משהו. אחרי כן התפזרה ה"הפגנה".
שמעון היה שבע מרירות, הוא עמד לסגור את הדוכן כשלפתע ראה את מוישה קוזילביץ. מוישה נוף לעומתו ואמר:
"יש לי כמה מילים איתך ידידי"
הם הלכו לאורך הרחוב הראשי בין היער לנהר הגדול:
"אני מבין שאתה חדש כאן, אתה בא מתרבות אחרת שונה מאיתנו" פתח מוישה
"אני בא מארץ חמה, ממרוקו, שם כולם אוהבים את המאכלים האלו"
"אתה אחד משלנו אבל שונה, אם אתה רוצה להצליח כאן, תצטרך להתערות, תצטרך להכין אוכל קצת שונה, פחות מפולפל, פחות תבלינים, היהודים פה אנשים טובים אבל רגילים לסגנון אוכל מסויים"
"ומה אעשה? איך אלמד?" קונן שמעון
"בוא אלינו הבייתה, נארח אותך שבת ואז תלמד" אמר מוישה בקול טוב והוסיף "אם לא תרצה בעיות תקשורת תצטרך ללמוד יידיש"
"מה יידיש מה יידיש?" קפץ שמעון "אתה משכנז אותי?"
"יהודים עברו מארץ אחת לשנייה, הסתפרדו והתאשכנזו וחוזר חלילה, כך במהלך הדורות. אין בזה שום פסול" אמר
"ומי ילמד אותי?"
"אני ועוד אחרים" אמר מוישה
"ואללה, אתה אדם טוב" אמר שמעון ולחץ את ידו.
עד מהרה התערה שמעון בקהילה האשכנזית בעזרתו האדיבה של מוישה קוזילביץ', הוא למד יידיש ודיבר בה באופן שוטף,למד להכין תבשילים מקומיים והוסיף להם "טאץ'" מרוקאי. אך עד מהרה גילה כי המגוון של המזון שיש במרוקו אינו המגוון שיש בפולין בשל האקלים הקר. שמעון נישא לאחת מבנות הקהילה ונולדו לו ארבעה ילדים. מכל התרבות שממנה בא, רק שם משפחתו נותר לו לפליטה, עברו השנים תכפו הדורות, לאחר השואה נותרו כמה צאצאים של המשפחה שברחו אל תוך רוסיה ונותרו לפליטה.
פקיד העלייה בנמל חיפה קלט דמות של אדם בעל שיער פחם ועור פנים כהה, בעל גבות עבותות שבא בקבוצת העולים שיצאה מצרפת, היו שם יהודים מפולין ומרוקו, האדם הכהה קרב אל שולחן העלייה ועמד מול מטר השאלות הצפוי:
"מה שמך?" דרש הפקיד
"אשר זליג אמסלם"
"ארץ לידה?"
"פולניה" אמר
"חזור שנית" אמר הפקיד ההמום
"פולניה, פולניה"
תגובות