מתעגל שיר אהבה
כגומת חן בלחייך
כפרח בר בשערך
כשזוף השמש בעורך
וקסם בלתי נגמר
נוהר
נוהה
אחר חיוכך השובב
המשכר
שאינו משקר
ומתעקל השיר
במתלול מילותייך
ויורד
אל מתק המים
מול תכול שמיים
הנה מאי שם
צליל הגיטרה
שולחת תוויה
לקבל פנייך
בלהט קסמיה
אביב וסתיו
-
קרוב לשבע שנים באתר "צורה" ועדיין היד (עם העט) נטויה.
נשוי ואב לשתי בנות.
עוסק בכתיבה בתור תחביב ובתור עורך ספרותי ורעיוני
לאחרונה יצא ספרי "מיתר סמוי"
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] מקסים! [ליצירה]
- [ליצירה] כמה מתוק.... כל מילה דבש. אכן, זהו הקסם... [ליצירה]
- [ליצירה] לאביב וסתיו שלום, כדרכך מיני אז: פשוט, אסטטי ונוגע ללב. לשיר אהבה צריך לכתוב את מילים היפות והנוגעות לכותב ולקורא בלווית הדימויים הציוריים שנתת. יופי (-:). [ליצירה]
- [ליצירה] אהבה היא שיר לשניים תודה לכל המגיבים :-) [ליצירה]
- [ליצירה] תרבות הפנאי בהיבט שירי חדש ומפתיע, השיר עצמו הוא עיטור המקושט במילים יפות ובקומפוזיציה מעניינת בטרם (המילה הראשונה) פותחת כמו בראשית בתורה, בטרם אור ראשון, ב' פותחת שיר בפותחה את שער השירה לפני הקורא. ואז באה השורה "קרן אור ראשונה מעל העיירה" ואני מדמיין לעצמי קרן אור זוחלת מלמעלה על בתי שיכון של עיירה יחד עם גגות רעפים וצובעת אותם באור ראשון של איילת השחר, אני מדמיין לעצמי את אותו אדם קם בבוקר, פוקח את עיניו ומזדרז לסידורי הבוקר הסטנדרטים של כל אדם. אחר כך הוא רוכב על אופניו בכיוון האמור להיות מנוגד והפוך לכיוון השמש, בעצם אל השקיעה שעתידה להיות שם עוד חצי יום. שם יש את הקטע של איסוף האבנים ואחר כך אנו עוברים הישר אל החדר, ללא שהות, בלי לדעת איך חזר אל ביתו. הוא בורא בעצמו "ידיו מסתתות חיים חדשים" בהתאם למילה שהופיעה ראשונה "בטרם" הוא עושה משהו ומשתף עצמו בבריאה, כפי שקרן שמש ראשונה משתפת עצמה במעשה בראשית שחוזר על עצמו כל בוקר. [ליצירה]
- [ליצירה] ובכן, לא רק שקראתי אלא גם התעניינתי יותר בצד ההקבלה ההיסטורית בין דמותו ובין דמויות הירואיות טרגיות אחרות :_) [ליצירה]
- [ליצירה] ----- כל עיסוק ברחל הוא עיסוק באבנים יקרות הפשטות והרכות והרגישות שלה!! [ליצירה]
- [ליצירה] --- חביב, מכובד מאוד וראוי שיתנוסס על רקמה בכל בית המכבד עצמו :-) [ליצירה]
- [ליצירה] תודה לבן שרם ולליריקה ליריקה- בוודאי שאני יודע שנעמנים הם כלניות -וזאת מתוך סיור ב"נאות קדומים" :-) [ליצירה]
- [ליצירה] יפה שיר כשובר את השקט [ליצירה]
- [ליצירה] קר ויקר איזה יופי, אתה מדמה את האבן למשהו קר המונע רגשות, אך מאידך למשהו יקר (אני אישית משווה את האבן שעל לבי למן מועקה מצטברת) בהמשך אתה כותב כיצד אתה מנסה להמיס את האבן הקרה ומפרט מה מכילה/ מה מכיל המחצב הזה, עד שלבסוף אתה משלים עם החיסרון האנושי ואתה כותב: "אמשול בכוחות" [ליצירה]
- [ליצירה] ניכר שזה נכתב בכאב גדול [ליצירה]
- [ליצירה] כמה יש להבקיע את מסך הציניות בכדי להגיע אל נשמתה... [ליצירה]
- [ליצירה] --- תודה לכן ולכם :-) [ליצירה]
תגובות