התפתחי שערך ואבואה
יהיה זה בטרם ליל
עת מלאה הארץ ניחוח הדס
הנושא אלי את שמך
התפתחי שערך ואבואה
מדרך רחוקה עקלקלה
שהנחילה אך ורק
אש, עשן ואימה
התפתחי שערך ואבואה
בדרך ים ואוניות רעועות
בדרך עקורים ודמעות
המלאה בסבל אכזבות
פתחי שערך ואבואה
דל ורש, בגדיי בלויים
אך בעיני האור והתקווה
להעניק לך אהבה
02-7
אביב וסתיו
-
קרוב לשבע שנים באתר "צורה" ועדיין היד (עם העט) נטויה.
נשוי ואב לשתי בנות.
עוסק בכתיבה בתור תחביב ובתור עורך ספרותי ורעיוני
לאחרונה יצא ספרי "מיתר סמוי"
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] --- "פתחי לי שערייך, אבוא בם אודה י-ה" משמעות השיר שכתבתי: עולה פליט מן השואה המתדפק על שערי ארץ המכורה ושואל: התקבלי אותי שאני במצב עגום שכזה? אני עני מבחינה חומרית אך עשיר מבחינת מוטיבציה לתת. ובהשאלה -ניתן לומר זאת על אוהב העני בכסף אך עשיר באהבה לתת לבת זוגתו תודה :)) [ליצירה]
- [ליצירה] פיתחי שערך ואבואה אהבתי במיוחד את הבית הזה: פתחי שערך ואבואה דל ורש, בגדיי בלויים אך בעיני האור והתקווה להעניק לך אהבה אהבתי את התקווה שבעיניך ואת האופטימיות והמסוגלות להעניק אהבה. למרות הדלות והעוני גם אם לא נוכל לספק דברים חומריים נוכל להעניק את החיוך את המבט,את מגע היד. לא בכדי קיים שיר(לא זוכרת של מי) "מה עוד נחוץ לו לאדם חיוך,מבט והעולם נמצא על כף היד" יום טוב לך אביב וסתיו עדינה [ליצירה]
- [ליצירה] לפיד אש מכלה ומתכלה סוחף כגל אך נסוג [ליצירה]
- [ליצירה] ובין החוטים ימי מחילה וחסד נשזרים בציפיה :-) [ליצירה]
- [ליצירה] המלצה להקי עננים שטים על הרקיע; מעבר לתהומות הרים, השמש עולה. מעל שְדוֹת ירוקים, רוח רענן רוחפת. נחלים ופלגי מים, שבים לתהילה. השיר פותח בשיט לא שגרתי, שיט של עננים על פני רקיע, ואז בא תורו של השחקן השני בהצגה -השמש העולה אל במת היר מבין תהומות ההרים שדומה כי סיימו את תפקידם עוד לפני שהצגת השיר החלה לעלות (כנראה בשיר הקודם היה להם תפקיד מסויים) כעת אנו מגלים את התפאורה של השדות הירוקים ורוח רענן רוחפת ונחלים ופלגי מים השבים אל גדולתם ואל התהילה (מן רטרו שכזה) גשמי חורף, בזעף - מטחו מכה בארץ. הקשת, בענן, קמרונה מתנוסס. הנהרות נישאים על גדותיים. ססגון התפרחת, שטיחו פורש. חלק שני של ההצגה, גשמי חורף מכים ומטיחים, אך לא לזמן רב, כי מיד מופיעה הקשת בענן ואנו שוב מגיעים אל הנהרות ואל שחקן שהיה לו רמז בבית הקודם (שדות ירוקים) אך כאן אנו מגלים מה מכילים השדות הללו (ססגון התפרחת) עמודו של השחר, בלב שממה בוקע. עם רדת הליל, מסך כוכבים נדלק. בשחקים, עדר צאן במרעוליו פוסע. העולם - מבּוּעוֹ לא נפסק... כעת בחלק השלישי אנו מגלים באיזה חלק של יום מדובר, זהו החלק של השחר, וכן אנו מגלים שמדובר בשממה, אולי יש כאן העברה לאיזור נוף אחר, אולי השדות הירוקים היו שממה בעבר... ומיד יש כאן קפיצה אל רדת הליל, ומסך נופל על במת השיר, זהו מסך העשוי כולו כוכבים הנדמים בעיני המשורר כעדר צאן הפוסע (משום שרבים מן הכוכבים הם כמובן כוכבי לכת ) וכאן מגיע הפאנץ' ליין שאומר: "העולם מבועו לא פוסק" כלומר, תמיד יש תזוזה ושינוי בעולם, העולם הוא דינאמי, מעורר השראה בלתי נפסקת. [ליצירה]
- [ליצירה] הטפטוף השקט הזה נותן את הקצב לעת יזל מטר, בענן בן חלוף באדם בן תמותה ביבשה צמאה ובאילן צומח [ליצירה]
- [ליצירה] כמו אגדה יפה של הנס כריסטיאן אנדרסן שהשבוע מלאו להולדתו 200 שנה. [ליצירה]
- [ליצירה] --- נהדר!!! אני לא יודע אם זה נכלל בקטיגורית שירה, אך יש כאן מוסר אבות ודרך חינוך והשכל שגלומים בו עשרות שנים של נסיון וחכמת חיים אהבתי [ליצירה]
- [ליצירה] אני צריכים קברניטים בעלי חזון שיודעים לנווט את ההגה- פעם ימינה פעם שמאלה ובעיקר לכיוון הישיר - הכיוון הרצוי [ליצירה]
- [ליצירה] בלוז ואווירה ולילה סביב, ושיכרון מוזיקה ושעות אשמורת שלישית. [ליצירה]
- [ליצירה] הניתוח השבועי שלי מה אשורר לך אהובה ומי הקט אנוכי עטי לא יעמיד הרי לך יתד נאמן את כחול עיניך מני אדרבא, הפוכי את הררי הצחור בינות שפתי הארגמן הדובר פונה אל הנמענת – האהובה. באמירה כי עטו לא יוכל לתאר את הודה והדרה =כאן לא הבנתי את התקשיר של "את כחול עיניך מני אדרבא הפוכי- את הררי הצחור בינות שפתי הארגמן" = מהי הכוונה כאן? אני הבנתי כי העט לא יוכל לתאר את יופיה והדרה של העומדת מול הדובר ידֵך הענוגות מעל ראשי הסֵרי נשליני אף משובל-שמלתך אחֶר אז תאהבי, לו התמסרי אמותה! די במלתך "ידך הענוגות מעל ראשי הסרי"- היא אוחזת בראשו. סומכת ידיה על ראשו, ואולי לא מדובר פה ביד פיזית. אולי המוזה היא זו שסומכת ידיה על ראשו ואינה מרפה, וגורמת לו לכתוב את השיר או לפנות אליה. "אחר אז תאהבי – לו התמסרי" זו תפנית בשיר – מה קרה בין הבית הראשון לבית השני- אין כתוב כאן ואין מידע, יש פער במידע, הקורא תריך להשלימו. שהרי בבית הראשון הדובר היה "דלוק" על העלמה ואילו בבית השני אנו מגלים שהוא אולי דוחה אותה. עד מוות: "אמותה! די במילתך!" [ליצירה]
- [ליצירה] מיתרי קולה בנשמתי הכבויה השבויה ואסורה בכבלי עיגון לאחרת [ליצירה]
תגובות