הדר ולנסיה
אביב וסתיו
-
קרוב לשבע שנים באתר "צורה" ועדיין היד (עם העט) נטויה.
נשוי ואב לשתי בנות.
עוסק בכתיבה בתור תחביב ובתור עורך ספרותי ורעיוני
לאחרונה יצא ספרי "מיתר סמוי"
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] --- תודה איה. תודה לאלתרמן שה"אלתרמאניה" שלו לא עזבה אותי גם לאחר שסיימתי לעיין בספרו "כוכבים בחוץ" [ליצירה]
- [ליצירה] --- פיוטי,נוגע ומאוד מאוד רגיש [ליצירה]
- [ליצירה] מישהו השווה כבר בין ברגותי למשה רבינו, בעבר הרחוק יותר השוו בין חאג' אמין אל חוסייני למתיתיהו כהן גדול... [ליצירה]
- [ליצירה] השכול, האם השכולה המבכה את פרי בטנה שנשר לארץ מעץ החיים. [ליצירה]
- [ליצירה] מאמר מעניין, אני לא מסכים עם כמה מן האמירות, אבל יש בו (במאמר ) דברים שמעוררים מחשבה ועל כך תודתי [ליצירה]
- [ליצירה] המלצה קומפוזיציה יפה !: בתים א' וג' עוסקים בהליכה אל שעת ערביים, מן מסע אל נקודה כלשהיא בתוך תוכך. הבית האמצעי,שהוא תמצית השיר, עוסק בזיכרון,בשתיקה בצד שאון הכרך ובאותה נשואת השיר (אשה דקה). בבית הראשון יש איזושהיא קרן קלושה כלשהיא ושעת בינערביים פנויה, אך בביתץ האחרון כבר יש כאב אך בצד אותו כאב ישנם הניחומים. חריזה: מתאפיינת חריזה סרוגה בצד חריזה אסוננטית: אני הולך כל הימים אל שעת בין ערביים כזו אשר יפים לה מועקה וניחומים, טובים לה הכאב - והמזור. דוגמה מובהקת -כזו-מזור [ליצירה]
- [ליצירה] "עד חלוף הכאב אמשיך לכתוב שירי" כמה זה נכון. כמה זה אמיתי. האדם הכואב מניב שירים מן הלב [ליצירה]
- [ליצירה] החיים על כל ההיבטים :-) [ליצירה]
- [ליצירה] -- תודה הסיפור עלה במוחי בעת שראיתי ואני רואה בשוק העירוני זקנות באות בימים/זקנים באים בימים הסוחבים סלים כבדים יותר ממשקל גופם, וכל זאת בשביל כל המשפחה הבאה בערבי שבת להתארח. [ליצירה]
- [ליצירה] קסום ומקסים [ליצירה]
תגובות