הדר ולנסיה
אביב וסתיו
-
קרוב לשבע שנים באתר "צורה" ועדיין היד (עם העט) נטויה.
נשוי ואב לשתי בנות.
עוסק בכתיבה בתור תחביב ובתור עורך ספרותי ורעיוני
לאחרונה יצא ספרי "מיתר סמוי"
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] --- מאוד מאוד יפה ומרקיד! [ליצירה]
- [ליצירה] ---- אכן ואכן! מזכיר מעט את השיר שכתבתי "תשכרי ותתערי" על דבר חטאתם לפני שישים שנה. [ליצירה]
- [ליצירה] יפה שיר כשובר את השקט [ליצירה]
- [ליצירה] ואו איזו פסטורליה! אני זוכר את המסגדים שהיו בדרך הנשיאים ולאורך דרך מצדה ושדרות טוביהו עד שבאו הציונים והפכו אותם לבלוקים ארוכים. אני זוכר את בית החולים אל סורוקה שהיה בית החולים המרכזי לבדואים ופלסטינים לפני שבאו הציונים והקטינו את מימדיו ואני זוכר את האוניברסיטת אל קודס (כיום בן גוריון) שהואילה לקבל יהודים לשורותיה והחצופים האלה גירשו את הבדווים ואת המרצים וב48 החריבו אותה עד היסוד. תתעשת בן אדם. מה הייתה באר שבע עד 48? תחנת מסחר. עיירה מאובקת. נקודת מפגש ושאיבה לשבטי הבדואים. היהודים הביאו את הברכה [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים, פשוט מקסים [ליצירה]
- [ליצירה] שיר חכם אשריך שיש בך כישרון מבורך כ"כ [ליצירה]
- [ליצירה] ---- אפקט החזרה של המילים היום ומחר נותן קצב מיוחד לשיר. כל הכבוד [ליצירה]
- [ליצירה] --- רב תודות על המשוב :-) [ליצירה]
- [ליצירה] ומול שיר בדד זה אני נזכר בשירו של אהוד בנאי: "אל תדאג- אתה לא לבד..." [ליצירה]
- [ליצירה] הבית הראשון פותחת ב"נוגעת" ואז מתוך אקסטזה, מגיעה המילה השנייה "לא נוגעת" ומכאן ריחוף מתוך ריקוד, הצלילים מתמזגים ודוחפים את הדוברת שלב שלב אל עבר הריחוף והניתוק הרוחני מהסובבים,היא בתוך עולם מלא צלילים ורוחניות. בבית השני -המשקל מאבד מחשיבותו והמקצב תופס את מקומו ומכאן הדרך קצרה אל הפריחה ,יכולה להיות פריחת הנשמה או פריחה ולבלוב של שיא הרגע, אך כאן נכנסת המילה האחרונה -מילת המחץ: "דממה" הנותנת תשובה לכל הבית השני. ישר כח על שיר זה! [ליצירה]
תגובות