עצי זית מוריקים
בשדה חמדת התפוח
חשופים לרוח
עבי גזע ועתיקים
מתרחב מעגל הרוח
על רקע חיוורין
קול יללת תן
ורחש צחצוח
ובאמצע עומד אדם
אני הוא
שחש בתוהו
ולבו עוד לא נדם
קרוב לשבע שנים באתר "צורה" ועדיין היד (עם העט) נטויה.
נשוי ואב לשתי בנות.
עוסק בכתיבה בתור תחביב ובתור עורך ספרותי ורעיוני
לאחרונה יצא ספרי "מיתר סמוי"
[ליצירה]
אומר לך דבר אחד יא ירושלמי.
אם היית כאן ב47 ו ב48 היית עושה שני דברים - או שהיית בורח כמו נמושה. או שהיית נלחם על חייך. כי הברירה הייתה: חירות או מוות.
אף אחד לא עזר לנו להילחם והמדינה לא הוקמה על מגש כסף. ראה את מספר הקרבנות העצום יחסית של אותה מלחמה - ששת אלפים קרבנות ובהם אזרחים רבים שנהרגו במגה פיגועים.
בין דצמבר 47 לאפריל 48 נרצחו לא פחות מ1500 אזרחים. להזכירך בשנות האינתפאדה השנייה (2000-2004) נרצחו 1100 אזרחים.
ותוסיף בבקשה לכך את הפוגרומים שאירעו באותה עת במדינות ערב על ידי אחיהם של ערביי ארץ ישראל ובייחוד אירעו מעשים כאלו בערים חלב, עדן וקהיר. שוד, אונס ביזה, רצח ועוד. אבל שם אין שמואל ירושלמי שיבוא ויצעק חמס חמס חמס.
לך תחקור את הפוגרומים האלו. אולי תעשה מזה שיר
[ליצירה]
---
קשה היה להבחין בדג , אך הצלחתי...
דומה כי הדג קרוב לפני המים ועל כן הוא זוכה להבלחות אור מן השמש
הרשת שבסביבתו נותנת לי את הרעיון שאלו הם רגעיו האחרונים על פני ימים בטרם יועלה מן המים שהם סביבת חייו
אם כן הבלחת השמש מעניקה כעין זעקה של הדג, זעקה אילמת לפני הסוף
:-)