קבוצה מופרעת של תלמידים עשתה את דרכה מהר הזיכרון אל כפר הנוער דירושלים, היו שם מוני באבא השמן,אלי סנטו המתריס, רן מורי השעלול הכריזמטי והשרוך שלו קדושוביץ יליד עמק לוד, שושן הערמומי והערס ועוד מיטב מן התלמידים של אותה כיתה בכפר הנוער דירושלים אשר הרב בואנו נהג לומר עליהם "פחים ריקים".
והנה החליפו צחוקים פרועים ומרושעים קמעא על אותו תרגיל מוצלח שעשה רן מורי בעת האזכרה: רן הערמומי בעזרת חוט ברזל יציב ודק הגניב נפץ רציני אל עבר בימת הכבוד ברחבת הטקס, והנה נדלק אותו ניצוץ, את רן הערמומי לא ראו בין הקהל ולכן יכל לחמוק ולהביט כיצד הנפץ מתפוצץ ומחריד את היושבים על הבמה,הקהל נבעת והחל להתפזר לכל עבר, המאבטחים הסתערו לכל עבר כנשוכי נחש והמצלמות של הטלוויזיה חשו אל המקום והעבירו דיווחים ופריצה לשידור הטלוויזיה על מטען רב עוצמה שהניחו מחבלים אשר התפוצץ סמוך לבימת הכבוד,חיים יבין ישב מבועת באולפן הטלוויזיה, הסי אן אן שידר דיווחים לארה"ב ולכל העולם ונשיא ארצות הברית ששמע את הדיווח הראשוני מיהר וחש וטילפן לראש הממשלה בכדי לשאול האם שלום לו.וראשנו השיב כי מדובר במעשה קונדס של חבורת צעירים שעקבותיהם לא נמצאו עדיין.
כל זאת בעת עיכב את אירוע הזיכרון במשך כמה דקות טובות בעוד החבר´ה ליצים יושבים במושבים האחוריים ומגחכים בקול חנוק.קדושוביץ התעלה על מורו מורי והציע להגניב עוד נפץ, אך מורי היסה אותו מחשש לתפיסתם.הוא הוציא מכיסו סיגריה והציע לקדושוביץ, ההוא נטל אותה בשמחה.
לאחר מכן פסעו ברחוב הראשי המוביל בדרך אל כפר הנוער כשהם מחפשים עוד אובייקטים לפעולה ומצחקקים וקורצים לעבר כל בחורה או אשה שעברה ברחוב,
והנה ראו את חנותו של רפאל אלישר,והיא פתוחה על אף יום הזיכרון, הייתה זו  חנות שנמכרו בה נקניקיות בלחמניה וכל מיני רטבים טעימים בפיתה עם חומוס שנמרח בכפית שטוחה בקמצנות רבה, וכן היו שם מעדנים רבים וטובים בהכשרים נדירים שלא נודע טיבם לא בעליונים ולא בתחתונים, יודעי ח"ן סברו כי מדובר ברב עלום שם שמפאת צניעותו נתן הכשר מהודר ביותר ואילו היותר ציניים סברו כי מדובר בהשגחתו של רפאל אלישר בכבודו ובעצמו.כל הנכנס לאותה חנות נתקל מיד בתמונתו העבדקנית של הרב קנא,דמות קיצונית הזויה ומפורסמת שניסתה להיכנס לכנסת אך נפסלה ביודעין על ידי ועדת הבחירות, אותו רפאל היה מחסידיו המושבעים של קנא.
בקיצור, על אף יום הזיכרון הייתה החנות פתוחה לרווחה ורפאל ביודעין ובגלוי מוכר שם ממיטב מעדניו מבלי לסגור החנות ולשבת ספון בביתו מול הטלוויזיה,
אלי סנטו התעצבן על דבר אותה חרפה וכלימה, הוא הציע לחכות מעט ואחר כך לראות מה יעשו, ולכן ירדו צפונה אל רחוב המכבי, ולפתע נגלו לעיניהם שני תלמידים מעניינים –האחד כהן - עולה חדש מארץ מאוד מסויימת והשני ז´ק היתום, שניהם קנו מהמרכול הסמוך ונשאו את מרכולתם בשקיות סופרמרקט אל עבר כפר הנוער,היו בשקיות מעדני חלב, ופלים וגביעים מגביעים שונים. והנה הוקפו הללו על ידי חבורת הפריצים שהקיפה אותם:
"יא חארות, קונים דברים ולא מכבדים? סוציומטים שכמותכם!" סנט בהם אלי סנטו בקול רם ביותר.
"יא חארות, סוציומטים!" חזר קדושוביץ.
רן הגדיל לעשות והוא ומוני באבא חטפו את השקיות ושיחקו מסירות בגביעי המעדנים.
"תחזירו את זה יא חולים!" קרא ז´ק
"תקבלו קללה!" קרא כהן במבטאו
"קללה ? בחלום לום לום" קרא מוני הוא פתח את אחד הגביעים ושתה את תכולתו, אחר כך הפילו חברי החבורה את השקיות ורמסו את תכולתם, הם צחקו צחוק מרושע:
"מחר נרמוס לכם ת´בגדים" קרא שושן הערמומי.

ז´ק וכהן נשארו מאחור בוהים ובהלם רב, ז´ק הציע לכהן לעקוב אחרי החבורה ואז יתכנו את צעדיהם,הם אספו כח ועקבו אחריהם כשהם עוברים כצללים מבית לבית.
החבורה קרבה אל חנותו של רפאל בשנית,השעה הייתה רבע לעשר בלילה, הפעם היא הייתה סגורה, הדלת הלבנה בהקה מרוב צבע פלסטי.
אלי סנטו התקרב אל הדלת, הוציא מכיסו טוש חזק בצבע כחול וכתב:
"להיזהר לא לפתוח ביום הזיכרון, העתיד יהיה שחור!,
על החתום –הסיקריקים ב´ "
קדושוביץ נחנק מרוב צחוק חרישי, מוני באבא הצטרף אליו וכל החבורה תפסה רגליים ועברה צפונה אל כיוונו של כפר הנוער.
בדרך הם נתקלו במודעה בעלת אותיות קידוש לבנה:
"הרב קנא בעצרת המונים – יום ראשון בשעה חמש אחה"צ בגן החנוכיה".

"אחלה גבר זה" אמרו רן מורי וסנטו, הם דיברו על כך מעט והנהנו, ומטבע הדברים הסכימו עמם קדושוביץ שושן ומוני בבא חסרי האופי.הם המשיכו לדרכם הקצרה אל עבר הפנימיה של כפר הנוער.

"שמעת את הכל? " זה היה ז´ק שהביט בחבורה המתרחקת מבעד לשיחים ודיבר לכיוונו של כהן:
"כן שמעתי ויש לי רעיון איך להדפיק אותם" אמר כהן במבטא.
הוא עדיין נשאר בשיחים וסיפר לז´ק את פרטי תכניתו.

למחרת היה דבר מעשה הגבורה של סיקריקים ב´ למשל ושנינה ברחבי הכיתה שבה למדו החבר´ה, כהן וז´ק זכו לברד לעג וקיתונות על כך שתכולת מטענם נרמסה, הם זכו לאצבע משולשת מקדושוביץ, כמובן שהיה קשר שתיקה לגבי מעשה הנפץ של מורי בבימת הכבוד. והמחנך ברויידע גבה הקומה לא ידע את נפשו מרוב תדהמה על תעוזתם של התלמידים הסוררים כלפי רפאל אלישר, הוא פטר זאת בניד כתפיים והתחיל את שיעורו.

רפאל אלישר ישב עצוב ומדוכא בחנותו,הוא כבר שבר שלש נקניקיות והשפריץ חרדל שלא במקום ונתן פלאפל במקום המבורגר ועודף של מאה במקום עודף של עשרים. הוא נעלב, הדבר האחרון לו ציפה בתור פעיל קיצוני של הרב קנא הייתה אזהרה מהסיקריקים ב´ –אותו ארגון קיקיוני קיצוני שחרת על דגלו איומים וסחיטות של אנשים שונים.
טלפון צלצל, הוא הרים אותו ודיבר מספר דקות, סבר פניו השתנה הוא חייך מעט ובסופו של דבר אמר:
"תודה רבה! טוב מאוד!! רעיון טוב!"

הרב קנא עלה על הבמה הקטנה ונטל את המיקרופון, מולו ניצבו כמה מאות של אזרחים וכן פעילים שחילקו מדבקות, הוא לבש חולצת טריקו וזקנו הג´ינג´י בלט על רקע החולצה, מיד החל בשצף קצף של נאום חוצב להבות על אלה שימח שמם וזכרם ועל אלה שילכו לעזאזל ועל הכנסת שתטבע במצולות ועל חבר כנסת זה או אחר ועתידם הנראה לעיניו וחזונו לגביהם.
קצת מאחורה ניצבו חברי החבורה, חבורת הפחים הריקים: מוני באבא השמן,אלי סנטו המתריס, רן מורי השעלול הכריזמטי והשרוך שלו קדושוביץ יליד עמק לוד, שושן הערמומי והערס. הם צחקקו בקולניות.
קולות עידוד נשמעו מהקהל האוהד:
"קנא קנא קנא קנא!!"
מעבר לגן החנוכיה ישבו כהן וז´ק כדי לבחון את התוצאות.
הרב קנא הפסיק את שטף נאומו, זה עתה קיבל לידיו פתק ממישהו, הוא קרא את הפתק וסימן לאחד מעוזריו לגשת אליו,העוזר לבוש חולצה וג´ינגי´ כמותו שמע את שאמר וירד מן הבמה.
קנא המשיך לדבר :
"הוי והעוכרי ישראל והשונאי חינם, וכל כולם בלי יוצא מן הכלל יבואו על עונשם ונשלח אותם במשאיות אל מעבר לסמבטיון ולנהר הירדן עד שיחנקו וישרפו בגלות פרס ומדי ובאה הישועה לעם ישראל, אני לא שונא ערבים אני אוהב יהודים!" לפתע הניד את אפו, השתתק לשניה ואמר: "בוגדים! אני מריח בוגדים!"
הוא סימן לחבורת פעיליו שהקיפה את חבורת הפחים הריקים מכפר הנוער ואמר:
"תנו להם, שברו להם ת´עצמות! אל תוותרו להם! כל הבוגדים המנובלים האלה באו לפוצץ לנו ת´כנס!"
ואכן פעיליו לא טמנו ידיו בצלחת וישר הפליאו את מכותיהם ובעיטותיהם  בקדושוביץ, בסנטו ובשושן, במורי ובאבא, הללו נבעתו נלחצו וספגו מכות איומות בעוד כל הקהל צוחק עליהם ומוחא כפיים, החבורה החלה במנוסה וקדושוביץ נפל לארץ כשהוא מיילל מכאבים:
"מה עשיתי? מה עשיתי?"
בדרך, בעוד חבורת הפעילים של קנא רודפת אחריהם וזורקת עליהם מקלות דגלים הם נתקלו בכהן וז´ק, הללו הצביעו עליהם, צחקו צחוק גדול והסתלקו מן השטח, החבורה הבורחת המשיכה עוד מספר מטרים ואז התעכבה כשראתה כי הפעילים של קנא חזרו למקומם,הם רצו להתקדם לעבר תחנת האוטובוס ומשם לתחנת מגן דוד, שהרי נפצעו בכל מיני מקומות, אך בעוד הם עוברים, נעצרו, מולם ניצב לא אחר מהרב משה בואנו, פניו זעמו מזעום. בידו האחת החזיק צרור מעטפות ובידו השנייה סל פלסטיק עם צרור פטרוזיליה, והוא צרח, שלא נדע מצרות:
"חוצפה ! גט פיטורין אסדר לכם! לוקוס ! יא פזגאדוס ! לא לומדים גמרא, לא לומדים תוספות במקום זה מוסיפים לעולל עוללות ולהרבות טינה ושנאה! וכיצד אראה את פניי בציבור, או את פני כפר הנוער בנוער כשמחלק הנוער ממשטרת ישראל דורש אותכם לחקירה על דבר פיצוץ עצרת הזיכרון!!!"