חוזה התקופה
בשעת מעופה
כציפור שעייפה
נגפה ונטרפה
רואה הימים העוברים
את נבואת העוורים
והלבבות הסוררים
עלי מים מאררים
היכן הענווה?
מעט רוך ואהבה.
הגזו בלהבה
ונותרה רק אכזבה?
קרוב לשבע שנים באתר "צורה" ועדיין היד (עם העט) נטויה.
נשוי ואב לשתי בנות.
עוסק בכתיבה בתור תחביב ובתור עורך ספרותי ורעיוני
לאחרונה יצא ספרי "מיתר סמוי"
[ליצירה]
אלי סיפה של ציביליזציה שוקעת
מול שמש וקרחון מכרית
בקצה תקופתה נוגעת
צוחקת, אינה מודעת לאחרית.
ולגבי כנרית-מניסיון אני יודע שככל שהיא בריאה ומאושרת היא מצייצת ומזמררת :-)
[ליצירה]
זריחה אנושית מול זריחת הטבע. הטבע כעד לאהבה בינו לבינה.
אהבתי את שורת הסיום:
יִראוּ עֵינֵיינְוּ וִיחֵזוּ,
בְּאֶלֶם זְרִיחָתֶךְ...
תמה אני איך לא הגיבו עד כה ליצירה משובחת זו. ולמה אני צריך להחזיק את מדור התגובות הזה על כתפיי!
[ליצירה]
שיר מדהים ומרגש היוצא מן הלב ונכנס אל הלב. על העיקרון של "לתת" מתוך הלא כלום שיש לאדם העני ביותר, אך מאידך העשיר ביותר -מכיוון שיש בו את רוח הנדיבות, את ה"לתת" שממנו מתחילים כל האידאלים הברוכים שאנו מכירים