חוזה התקופה
בשעת מעופה
כציפור שעייפה
נגפה ונטרפה
רואה הימים העוברים
את נבואת העוורים
והלבבות הסוררים
עלי מים מאררים
היכן הענווה?
מעט רוך ואהבה.
הגזו בלהבה
ונותרה רק אכזבה?
אביב וסתיו
-
קרוב לשבע שנים באתר "צורה" ועדיין היד (עם העט) נטויה.
נשוי ואב לשתי בנות.
עוסק בכתיבה בתור תחביב ובתור עורך ספרותי ורעיוני
לאחרונה יצא ספרי "מיתר סמוי"
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] ציוריות ניבטת בכל פינה, ובאמצעה סיפור מרגש [ליצירה]
- [ליצירה] שפע של דימויים נוגעים, שיר המתחיל "ביום של ראות טובה" כפי שמתחילים הסיפורים של: "ביום בהיר אחד" הקבלות מתאימות בין רגשי גוף לאדמה, בין נקבי הלב לחוט המאחה ביניהם ובין טבע לאדם [ליצירה]
- [ליצירה] -- את אני והרוח :-) חמוד ומאוד אווירתי [ליצירה]
- [ליצירה] מעניין. אין כאן אהבת גבר לאשה אלא אהבת אשה לאשה. זה כשלעצמו שולח אותנו לנתיב אחר. [ליצירה]
- [ליצירה] -- בין אגדה עתיקה לזכרון נשכח [ליצירה]
- [ליצירה] --- שיר אווירה נהדר ניתן לחוש את הרוח האיסלנדית [ליצירה]
- [ליצירה] שמש רכה שמש מכה אל הלב עושה דרכה :-) [ליצירה]
- [ליצירה] ---- נראה כאילו ניסית להכניס את הדג במסגרת של ציור, אך המסגרת הייתה יבשה מידי בשבילו והוא ואת הסכמתם על פשרה: יצירה לחה ורטובה :-) [ליצירה]
- [ליצירה] --- שיר טוב, מדוד וגם חכם ! [ליצירה]
- [ליצירה] כל הכבוד מאמר משובח כמו תמיד, ניכר כי הנך משקיע בו רבות ועל כך תבוא עליך הברכה: בוא ולא נלך רחוק, והנה שכנינו הפלסטינים זוכים לשיעורי גידול אוכלוסיה מן הגבוהים בעולם: בתקופת מלחמת העולם הראשונה היוותה האוכלוסיה הערבית פלסטינית בעבר הירדן ובארץ ישראל כחצי מיליון נפש, אני מסיק מכך, בערך, שהאוכלוסיה כאן מנתה כ300,000 נפש. בשנת 1948 כמיליון וחצי. בשנת 1967 כשלשה מיליון (הפליטים ברחבי ערב,תושבי יש"ע, תושבי מדינת ישראל) בשנת 2003(כיום) הם מונים בערך כששה שבעה מיליון. "ויפרו וירבו במאוד מאוד ותימלא הארץ אותם" [ליצירה]
