חוזה התקופה
בשעת מעופה
כציפור שעייפה
נגפה ונטרפה
רואה הימים העוברים
את נבואת העוורים
והלבבות הסוררים
עלי מים מאררים
היכן הענווה?
מעט רוך ואהבה.
הגזו בלהבה
ונותרה רק אכזבה?
קרוב לשבע שנים באתר "צורה" ועדיין היד (עם העט) נטויה.
נשוי ואב לשתי בנות.
עוסק בכתיבה בתור תחביב ובתור עורך ספרותי ורעיוני
לאחרונה יצא ספרי "מיתר סמוי"
[ליצירה]
---
לא ידידי
קראתי בספרו של אורי מילשטיין (שירי רחל "סוד קסמם") שהיו מספר דברים שהשפיעו על שיריה של רחל וביניהם בעיקר החברה החדשה היהודית הסוציאליסטית שקמה בארץ ישראל בין הנופים העתיקים והתנכיים של הכינרת, הרי הגולן והגליל:
"הייתה זו תמימות קדושה שחוללה גם את עוצמתה הפוליטית,הכלכלית והחברתית של ת' העבודה הישראלית... וגם את פלא שירתה (אורי מילשטיין, עמ' 360)
אמת, ששיריה האחרונים היו שירי עצב, בדידות וגעגוע.
אמנם באחד משיריה היא מודה שיש ברוסיה ובאוקראינה נופים שעולים לאין ערוך על הנוף בארץ
[ליצירה]
---
בהזהיר דגל פלסטין על הירח
יקומו השהידים בחלל
ויזרקו אבנים גדולות
ומטאוריטים
על הציונים הרחפנים.
או אז
שבעים בתולות חלל
תיקבצנה אל על
במעבורת אל אקסה 3
ותפנקנה
את האסטרונאוט
אל שעב מוחי אדין אל איבן מוקדנין אל ג'מע
[ליצירה]
זכרונות בין גאות לשפל
בין ים לחוף
מהדהדים האדוות בלבי
סוחפים את אצות הדעת
את אצות התבונה והיצירה
הלאה,
בין מתלולי החוף
ניתן למצוא אותם
פזורים למאות ואלפים,
אפשר ליטול
אפשר להשליך
אי אפשר להתעלם.
[ליצירה]
שוב ושוב אחפש לי את שביל הזהב
בין "לדעת הכּל, כּאן ועכשיו"
לבין "לא לחטֵט, לא להגזים"
הלוואי וזה יהיה השביל, שזו תהיה הדרך.
אמיתי, נכון ומעלה סוגיה מהחיים
[ליצירה]
אפשר לומר כי ציורייך הם שירה!
ממש מזכיר שיר שכתבתי לפני שנתיים בערך:
רץ אל המלכה -אביב וסתיו
---------------------------------
הבקעת שורות, מילים
צעדת ודילגת לאלפים
הבקעת, זרמת, פילחת
אצלה נותרת רץ שחור.
עבורה נותרת במשבצת
וכשעשית צעד לכיוונה
הורדת מן הלוח.
וזה נמשך כבר שנים
על אותה משבצת כניסה
הכניסה אל ארמונה
של המלכה הלבנה.
כשביקשת לפנים משורת
ועלית משבצת נוספת
נדחפת על ידי הפרש
נפלת לשלולית
והוכתמת והתלכלכת
נותרת טוראי פשוט
צועד, דורך במקום
בוטש את קרקע הלוח
מקלל בפה כואב
אוכל את הלב.