האוצר של אדון מרקובקה שנים כיהן הגבאי מרקובקה, כגבאי בית הכנסת השכונתי שקהלו מידלדל והולך, מרקובקה היה בעל השפם העבות וההילוך יוצא הדופן,מגבעת אפורה לראשו ומבטא אידישאי כבד. את עבודתו,שאותה ביצע מאז ימי שחרותו, את עבודת גבאות בית הכנסת עשה בשמרנות,במסירות ובקנאות אין קץ, כאהוב אל אהובתו. שנים היה מקפיד על חסכנות וקימץ בהוצאות בית המדרש הותיק ששכן בשכונת העולים. רבים ידעו כי היה שוטף את כוסות הפלסטיק החד פעמיים ומחזיר אותם לשימוש חוזר או היה מחזיר את נוזל הליקר או היין לבקבוק שממנו נשפך. המשקאות שבהם טיפל, נודעו לשמצה או לשבח, היו אלו בקבוקי שתייה חריפה שנוצרו ממעט ערק,וודקה, יין,ליקר ומעט קולה שנותרו בבקבוקים והוא היה מערבבם זה בזה, בלי לחשב האם יש הכשר בד"צ או הכשר רבנות - החרדים שבקרב המתפללים היו רוגנים על כך והוא היה מצטנף נבוך במקום מושבו. כחמישים שנה כיהן מר מרקובקה בתפקידו ביד רמה וכל מפתחות בית הכנסת היו באמתחתו כולל המפתחות האפורים של הארון התחתון ששכן מתחת לספרית בית המדרש, יום אחד הלך מרקובקה לקניות, נפל בדרכו ושבר את ידו.משפחתו לחצה עליו בתוקף לעזוב את התפקיד והעבירה אותו לבית אבות בדרום. את המפתחות קיבל אדם אחר,צעיר יותר. כשקיבל את המפתחות, נקעה נפשו מרוב סקרנות והוא תהה בינו לבין עצמו מה יש בארון התחתון. כסף? דג מלוח? קבלות? והוא עשה מעשה שאף איש חוץ ממר מרקובקה לא עשה -הוא נטל את המפתחות האפורים ביד רועדת, כפף קומתו ובדחילו ורחימו סובב את המפתח ופתח את הדלת הארוכה... מאות בקבוקים זקופים ניצבו מולו ודמותם כחיילי באולינג! מאות בקבוקים של עראק,יין,וודקה,ליקר,שמפניה אשר רובם חתומים וסגורים כאשר נקנו מן החנות והיו יכולים למלא טנדר שלם -היה זה אוצר בית הכנסת שאר נשמר במשך כחמישים שנה! מעניין מהו הבקבוק העתיק ביותר- תהה הגבאי החדש. והוא תחב את ידו כלפי עומק הארון ומשך משם בקבוק ובו נוזל דלוח שמפלסו היה כלפי מטה. התווית שעל משקה הערק נקבה מחיר בלירות, על זכוכית הבקבוק היה טבוע הלוגו של החברה ועל התווית היה רשום בדפוס: קוקטילי מרקובקה בע"מ