שעה מאוחרת, בוקרו העצל של יום השבת מנסה לזחול אל עבר שמי הצהריים והשמש המדרימה. כפיר יצא מבית כנסת "קול רינה" שבסמטאות שכונת נחלאות הממוקם במקלט, כפיר אהב להתפלל שם בימי שבת בבוקר, כשלא היה בבית הוריו. בכלל הוא אהב את תפילות השבת בנוסח קרליבך הנפתחות בשעה שמונה וחצי בבוקר. פחות את המניינים המיועדים למשכימי קום. הוא צעד בסמטאות לעבר רחוב בצלאל, נרתיק טליתו תחת שכמו, כשלפתע שמע מאחוריו קול. הוא הסתובב וראה את קארין יחד עם ידידתה אורית. נועלת סנדלים, שמלה כחולה עם שולי רקמה, צעדה קל. "לא ידעתי שהתפללת כאן יחד איתי, ואני בכלל לא ראיתי אותך..." "בית הכנסת כל כך צפוף לפעמים שלא רואים מי מאחוריך ומי מקדימך..." התחכמה בקולה השלו. "לפני כמה חודשים אירגנו כאן שבת אירוח, כל אחד התארח אצל משפחה אחרת בערב שבת ולמחרת." העיר כפיר "כן, לפעמים מארגנים כאן פעילויות נחמדות, בהחלט" השיבה והם החלו לדבר על בתי הכנסת של האזור, אלו שמושכים צעירים לבוא אליהם והסכימו כי הבעיה באותו בית כנסת היא חוסר החלונות והאוויר הרענן. "לא רוצה להפריע לכם." העירה אורית כשראתה ששקעו בשיחה, מלמלה ברכת שלום חטופה והלכה לה.   הם הביטו בה וחייכו. צעדו במורד רחוב אוסישקין לכיוון שיפולי רחביה. אווירת השבת ניכרה ברחובות, גברים עטורי טליתות או כאלו האוחזים נרתיקי טליתות עברו בדרכם אל בתיהם. "זוכר שסיפרתי לך על רעיון המעבר למושב?" שינתה נושא. הוא הינהן "אז סיכמתי והגעתי להחלטה, מצאתי יחידת דיור במושב עין גרס שליד צור הדסה, יש בה שני חדרים ומרפסת עם בעלת בית מקסימה וגינה גדולה. ובאותה הזדמנות מצאתי משרה של גננת בגן המקומי." "אז את עוזבת אותנו?" שאל "אני עוזבת בעוד שבועיים, מנסה לשנות אווירה. מי שישנה את האווירה ישנה את מזלו. חוץ מזה שהנוף מדהים. השכנים נחמדים. המקומות האלו מתחדשים, יש הרחבות חדשות ויש משפחות צעירות. אז למה לא. חוץ מזה שהמחירים כאן זוועתיים." הוא הינהן, זה בהחלט היה נכון. "תוכלי לצייר שם, תהיה לך קצת מוזה." העיר "אבוא גם לבקר, הפיאט שלי משרתת אותי טוב, אל תדאגו, לא תשכחו את טעם הפשטידות שלי..." ציחקקה, רוח קלילה נשבה מבדרת את שערה הכהה. "פשטידת ברוקולי, פשטידת כרשה, פשטידת תפוחי אדמה..." מנה "זה עושה אותי רעב..." שוב סיפר לה על הפגישה ההזויה עם נועה בבית העם. "מה היא רצתה ממני לעזאזל, המבט שלה היה כל כך לא ממוקד, החוזרת בתשובה הזו, העיניים שלה התרוצצו סביב, עוד מעט הייתה צורחת עליי..." תיאר וצחק צחוק נדיר. "אולי היא לא מאופסת." הציעה קארין, היא שמה לב לצחוקו "אתה צריך לא לקחת ללב. מסתובבים אצלנו כל כך הרבה טיפוסים." "זה נכון, למשל בן דוד שלי רדף השבוע אחרי המטורף שחטף רכבת בקו תל אביב חיפה." "אה, זה הוא?" התלהבה, וכפיר סיפר לה כמה פרטים, כפי שנודע לו וכפי שהקפיד לסנן. הוא תיאר בכאב את הרחקתו של אריק אסקיו מהטיפול בפרשה. הם חצו את רחוב עזה לכיוון רחוב ברלין וקרב ואל דירתו. קארין משכה בכתפה וסיפרה שלכל אדם יש רגעי נפילה ורגעי עלייה. עליו לנצל את הסיכוי שניתן לו." "קארין." אמר לפתע והיא הביטה בו, מצפה לתשובתו "אני חושב שאם מדברים על סיכויים חדשים... תמיד היינו ידידים טובים, אבל... האם פעם ניסינו לתת סיכוי רציני האחד לשני?" "נכון, לא ניסינו," השיבה. אכן, אמנם הם הכירו האחד את השני בסעודות השבת המשותפות עם החברים, לא מעבר לזה "מצטער שהמחשבה הזו עברה אצלי." התנצל והביט מטה על נעליו הצועדות "לא, זה בסדר." חייכה בלבביות "אנחנו חיים את זה יום יום. לפעמים הדלת שאפשר לפתוח נמצאת בדיוק מול הפנים שלנו." היא שאלה אצל מי הוא אוכל את ארוחת הצהריים. "הפעם אצל שי ושותפו." הפטיר ביובש.