מכתב זה, אינו פרי דמיוני, לא אני כתבתי אותו. במקרה מצאתי אותו, כתוב בכתב יד, בעט רגיל, מקופל, מתגולל בין ערימות של ספרים וחפצים מושלכים באין חפץ בצד חומת בניין מגורים באחד מרחובותיה של עיר. המכתב מעלה סוגיה של שני בני זוג הנפרדים, את החלקים החסרים ניתן לחבר רק בדמיון. על מנת לשמור על צנעת הפרט של מחבר המכתב והנמען, אשתמש בשמות בדויים. כמעט ולא נגעתי בניסוח המכתב למעט עימוד נכון או תיקון שגיאות כתיב. -------------------------------------------------- "לרבקה שלום רב. היות ואני מרגיש שאני עומד לפני התקף לב, אז אני מבקש בכל לשון של בקשה שבכדי שאנשים לא יאשימו אותך שאת הבאת אותי להתקף לב, אז אני מודיע לך שמהיום הזה, אנחנו לא מתאימים זה לזה. אז מה שאני מבקש, שלא תפריעי לי לארוז את החפצים שלי ושלא תרגיזי אותי. החיים שלנו מהרגע הזה נגמרו בינינו. אני לא אקח חוט ממך, מה שלא מגיע לי. אני מתחיל לארוז עכשיו וזה יקח יומיים. אני רוצה להיפרד ממך כמו שפגשתי אותך. ביום חמישי יש לי תור לבילינסון לטיפול נמרץ, זה יקח יומיים כי אין בכוחי לעשות את זה יותר מהר. מה שאני מבקש, לא להודיע לאף אחד מה שקורה אצלנו, אנחנו השבוע נפרדים ואין יותר בינינו שום קשר. אם אני אספיק עד יום רביעי-אז אני עוזב אותך בשקט או אפילו בנשיקה. תהיי בריאה ואני מאחל לך כל טוב, לא רק לך וגם לכל המשפחה שלך שלום ולא להתראות אף פעם יותר בחיים שלנו שלמה" "אל תלחצי עלי כי אין בכוחי לעשות את זה יותר מהר".