מראהו היה מעורר רחמים, האדם היה חנוט בחליפה מהודרת שחורה ולבנה, אך ברגע זה שכב בבור הכלא של אבו זבביר כשדש חליפתו מטונף באלכוהול ובמיני מרעין בישין, הוא ניסה לידלל איזו מנגינה שזימר אי שם, אך קולו בגד בו, וגם אם קולו לא היה בוגד בו, הרי שהקול אותו סיגל לעצמו היה קול של בנאדם שמתאפק בשירותים לפני שיוצא לו משהו,סמוך אליו שכב יהודי עבדקן כבן תשעים שהרהר והרהר במשהו שקרה לו לא מזמן, אי שם בסיפור הנונסנס הקודם, המיידלל ניסה להתקרב אליו ולקשור איתו שיחה אך היהודי הקשיש נופף באצבעו ואמר "אני יחסייל אותך!", מתוך בליל דבריו של תורן המעצר הבין כי הזקן הקשיש נכלא בשל השתתפות בהפגנת נטורי קרתא והוא מחכה עד שאשתו תשיג את דמי הערבות המחוייבים בשבילו:

"אני אדם דתי ומאמין, אל תחשוש ממני".

"אתה שייגץ גדול" השיב הזקן, "ואני  מכיר אותך מהיכן שהוא"

"מכנס יוצאי לומז´ה" מלמל

הוא אימץ את זכרונו ממש לפני כחודש וגם נזכר בימים טובים יותר בהם היה מזמר במועדונים סוג ג´, מוציא קלטות רבע  טון קול של רבע תורכית רבע מוגרבית רבע חלבית ומוכר אותם כמו לחמניות קימל בתחנה המרכזית הישנה זכרונה לברכה ,אז היו ימים טובים יותר,היו מדביקים לו דולרים ובחורות היו מזמרות לפניו את זמרת תורכיה ומרוקו, היה בוכה בהופעות בדמעות של תנין וצוחק כל הדרך לבנק, ועוד נזכר במה שדפק אותו, הוא נזכר שהשוויץ בעיני התקשורת שכמעט לפני חודש אחד כמעט שטבע בג´קוזי הפרטי שלו במגדלי גולדה מרוב גורמטים של זהב, אלא שהדבר בא לו כרועץ כי מס הכנסה השתלטו ועיקלו לו חצי מהגורמטים ומהטבעות שאנשים תרמו לו אי שם ועתה הוא כאן בגללם, עצור בקלבוש, מחכה למישהו, לאיזה גואל אלמוני או פלמוני שישחרר אותו מבור אבו זבביר בו הוא כלוא כבר יומיים.

זמר מוזר, אך עם קול וכריזמה, שמו בישראל היה עופר קרידו, אך הוא שינה את שמו זמנית לפרדי ציפור(ציפור במלעיל), למד בירושלים אך מיד לאחר הצבא פתח בקריירת שירה עצומה ועמומה כשהוא משלב את מיטב השירה המזרחית ושוכח את כור מחצבתו , את שפת אביו איזקינו- את הלדינו, אמנם את שפת אמו -המרוקאית לא שכח, אך מצפונו לא ייסר אותו בשל כך, אולי מכיוון שהלדינו נקשרה לו עם דמותו של אדם קפדן שלא סבל אותו.

חברים וחברות רבים היו לפרדי ציפור, כל פעם היה מחליף בחורה כמו גרביים, הוא התגרש שלש פעמים וסיפר שהיו לו ילדים באוסטרליה, לפני שנתיים החליט שהוא חוזר בתשובה סופית ושם כיפת אתרוג וזקן שהיה אפשר לטאטא איתו את המדרכה וציציות ושטריימל של חסידי גור, הוא אפילו ניגש לבית שלום עליכם בתל אביב במטרה ללמוד יידיש, יודעי חן סברו כי הוא עשה זאת על מנת להופיע בפני קהלים רחבים יותר, הוא אמנם ניסה לשיר ביידיש בכנסים של יוצאי לומז´ה ומרשלקובסקה וקרא לעצמו פריד ציפער אך הוא עשה את שירתו במנעד מזרחי שהצחיק רבים מהיידישאים,או הכעיס רבים מהם שדרשו לזרוק את האוייבר קאפ הזה מהכנס. בקיצור, לאחר שראה כי זקן ופיאות לא עוזרים לו הוא הסיר אותם אט אט ובשלבים, עד שלבסוף נשאר עם השטריימל, דבר מצחיק מכיוון שימים רבים אחר כך נראה מהלך ברחובה של עיר עם חולצת טריקו, מכנסי ברמודה, גורמטים ושטריימל שחור ענק, זה הפך לסמלו המסחרי השני ובשל כך הצליח בפעם השנייה במן קאמבק.

"מי יחלצני מהבור

יעשני חופשי כציפור

ישלח אותי לאור

או או מעיי חמרמרו

עצביי לא נשארו"

הוא שר ושר עד שדריידל נקעו עצביו והוא  ניגש לתורן המעצר באומרו:

"שלח אותי לכלא אחר, רק לא עם הציפור הזה ששר כמו פרה!"

התורן צחק, אך מיד שלה צרור מפתחות , פתח את התא והוציא את דריידל אל חדר הישיבות של המשטרה, שם חיכה עד שאשתו באה לשחררו.

פרדי ציפור עשה חשבון מי ישחרר אותו, הוא חשב על חברו אריה פשפשלוך המתגורר בקטמון הישנה בירושלים, חשב על גרושתו האמצעית השבדית  הבלונדינית לינדה פרדריקסון שעכשיו עושה טיפוס הרים על פסגת האולימפוס, אחר כך חשב על בנו בן השלש ופסל מיד את האפשרות. חשב על גרושתו השוויצרית אלגה רוטן שעושה סיור קניות במולים של ניו יורק, על גרושתו האחרונה סרינה שמרוקנת את חשבונות הבנק של גרושתו האמצעית ופסל את כל כולן של האפשרויות.

קולו של תורן המעצר קטע את הרהוריו:

"מישהו בא לשחרר אותך בערבות, בוא אתי"

"זה בטח פשפשלוך"

"לא, זה חרדי עם זקן קטן" ענה

"מי שישב כאן?"

"לא, בכלל לא"אמר תורן המעצר ופתח את הסורג.

פרדי ניגש אל האולם, הוא ראה את הדמות ופלט בתדהמה רבה:

"אתה?! הרי אתה האחרון שחשבתי שישחרר אותי בערבות, הרי עשרים שנה עברו מאז הפסקתי ללמוד בכפר הנוער דירושלים, והרי אני לא צדיק גדול, וככל שידוע לי לא הייתי תלמיד מצטיין אלא תלמיד מזדיי.."

"שתוק יא קרידו, איך אתה מעז! כל הזמן אתה בורח ממה שאתה, פעם מתחפש לחסיד גור ופעם לחסיד סטמר,מתחתן ואחרי יומיים מתגרש, ואחרי עוד שנה מתחתן ומתגרש שוב. משנה את השם שלך לשם של ציפור רחמנא ליצלן, מעוות את הקול שלך לקולו של אזנו! הולך אחרי התורכית ואחרי החלבית" בואנו זעם זעם רב אך מיד שינה את סברו באומרו:

"אתה ידע במה היית טוב? בשירת הלאדינו!בבית המדרש ובבית כנסת בזכרון יוסף! ובנחלת אחים! זו הסיבה כששמעתי על מעצרך באתי לשחרר אותך"

פרדי הלא הוא עופר קרידו ישב על הספסל ואמר בלחש:

"אז בשביל זה אתה משחרר אותי?"

"כן, אמר בואנו, זה כמו האגדה העתיקה שיש לאדם שלשה חברים, יום אחד נקרא האדם לארמון המלך לשיחה דחופה, החבר הכי טוב לא רצה לבוא איתו, החבר הבינוני אמר שילווה אותו עד הפתח והחבר הכי פחות טוב בא, ליווה אותו לארמון ואף סינגר לפניו לפני המלך! וכזה אני, אני זוכר את חסד נעוריך כחזן וכבעל נעימות קול בעוד שאף אחד מהחברים שלך כביכול לא שם עליך אפילו כבד קצוץ!"

עופר קרידו קרב אל הרב בואנו וחיבק אותו חיבוק אמיץ כשהוא דומע ודומע, לא מרוב שירה קלוקלת אלא מרוב התרגשות.
שניהם יצאו מהמעצר ופתאום ראה בואנו את דריידל המצפה לשחרורו בערבות, דריידל זיהה את בואנו ,ראה אותו עם פרדי ציפור ואמר:

"מה יש לך בואנו שקנית לך ציפור! זה לא ציפור,אפילו לא ציפור בכלוב!, זה חתול בשק! אני הייתי מחסייל אותו!

"אל תשאל איזו נעימות קול יש לבחור! חזן בחסד עליון" התלהב בואנו

"נעימות קול של חמור" קרא דריידל,פרדי נעלב אך לא אמר מילה.

"מי שמדבר, הרי ב48 מי שרכב על חמור היית אתה!"

דריידל התעצבן, נופף את אגרופו  כלפי בואנו וקרא:

"אני אמנם רכבתי על חמור, אבל החמור הזה מר ציפור עוד ירכב עליך!"