הייתי כפי שאני
לא הפכתי אחר
נותרתי במקום שבתי
כה בודד ועגמומי
לרגל זה היובל
אני עובר לאחר
להעביר חיי
בנופי דקל וטורקיז
כחלק מן הנוף
כאדוות גלים רכים
כסלע שונית אלמוגים
צופה אחורה בזמן
בעיניים עששות
קרוב לשבע שנים באתר "צורה" ועדיין היד (עם העט) נטויה.
נשוי ואב לשתי בנות.
עוסק בכתיבה בתור תחביב ובתור עורך ספרותי ורעיוני
לאחרונה יצא ספרי "מיתר סמוי"
[ליצירה]
השורות הבאות (מתוך מגש הכסף של אלתרמן) עלו בי ברגע שראיתי את היצירה:
"והארץ תשקוט, עין שמיים אודמת
תעמעם לאיטה על גבולות עשנים,
ואומה תעמוד - קרועת לב אך נושמת
לקבל את הנס, האחד, אין שני..."
[ליצירה]
באחוריו יש חדודיות בקויוים כלליים ישרים היוצרים משולש,
בפניו נשמרת העגלוליות האופיינית.
מעניין כי האור הבא מלמעלה ואולי מסמל את שעת הדמדומים, נוגע במצחו המוגבה ולא בעיניו