[ליצירה]
כנפי שחר יקרה. איני מסכימה אתך לחלוטין. בעולם העשייה אני נמצאים בקצה קרן הבריאה ואילו החלומות נמצאים במקום אחר. כאן הכללים הם אחרים . אם הכל היה כדברייך לא היה צורך בתפילה ובכמיהה כי הכל היה ניתן להשגה כאן.
אך באופן עקרוני את צודקת מאחר שלחיות לגמרי בעולם אחר זה פספוס של החיים.
פעם כתבתי יצירה שנקראת "איפה הייתי כל השני" והיא לא ב"צורה" כי אני לא לגמרי מרוצה ממנה. אך אני אשלח עותק שלה לך ולהדס.
[ליצירה]
לעם פלשטין מוקדש
אַין עוד עם אחד כזה פרימיטיבי;
עם, שצורת מטבע לא יִדע.
זוהי חבורת נבערים
וחלולי מֹח,
שמעצמה לא איכפת לה. וכל היום מתפוצצת
עיניהם, מביטות בקנאות לעבר גן העדן ושהידים
בעוורון חושים מלא,
במולֶך בוטחים. ובדגון
המלחמה ואויפוריית גדלות מדומה
בם אוחזת;
ובכל מקום שם רגלם דורכת היא פורצת.
חרף שהכל אל פי הפחת קְרֵבִים.
אַין עוד עם אחד כזה פרימיטיבי!
[ליצירה]
[ליצירה]
אכן.
מרוב שאנשים חיים בממד הוירטואלי ולמדיה ולמילים יש עוצמה כל כך רבה אזי רשת המילים מסוגלת ללכוד דגיגונים רבים.
צייד המילים הקלאסי (אם כי לא כמו ביצירה הזו כמובן,) היה שחור העור אותלו, גיבורו של שייקספיר, שסיפוריו על עלילות קרבות כבשו את לבה של דסדמונה היפה.
להבדיל מצייד הלילות זה שבכאן...
[ליצירה]
הרבה מאוד כאב לב מבוטא כאן, כאב לב על הטבע ההרוס וכאב לב על ההתקפות על המדינה. השורה "ארץ הצבא והצבר" אומרת הרבה מאוד, לדעתי, שורה מאוד מוצלחת, וייתכן שאת שתי השורות שאחריה הייתי מסירה או שותלת במקום אחר ביצירה.
[ליצירה]
למצלול.חלק מהתרגום לא הופיע. כעת תיקנתי. או אולי זה רק דרך המחשב שלי ? אני פותחת את היצירה וחסרות בה שורות ואז, כשהיא כבר על מחשב ה"צורה", אני מתקנת מחדש. מכל מקום כעת היא מותקנת כהלכה.