מול עיני אגדה להתפאר שדות מלאו דגן גבעות עדי אופק וברושים צללים נטו לעת שקיעה ידי סוככות עיני ודמותה מולי השמש השוקעת בגבה ועיניה בוהקות באש יקרות והיא קרבה אליי אט אט בבטחה לעת פגישה נכספת