שלום לכם חברעלעס' או חבר'ה ליצים שגרים במושב ליצים שנמצא שמה באמצע הדרך בין תל אביב לחדרה, בכביש הישן. ושוב אני גברת רגינה קוזוקרו מדברת אליכם

אוי מה אגיד ומה אספר, אין מה לשפר. פני הדור כפני הכיילב ופני המטאטא כפני חביטוש ופני המגב כפני הסמרטוט של הרצפה ופני הספונג'ה כפני הביוב וכהנה וכהנה.

אני ביום ראשון עשיתי חשבונות של ועד בית שוב ופעם ושוב פעם ושמעתי קולות מקומה למטה, זו קומה שם גרה בשכירות גברת צעירה רבינוביץ' ששוב ברח לי השם הפרטי שלה. אבל אני חושבת זו באה מקיבוץ בצפון. אוי כל הזמן יש תלונות עליה ועל חבר שלה שמשאיר קליפות של נייר ארטיק ונייר קרמבו בחוץ. ואני עשיתי חשבונות בחשבוניה של חרוזים וגיליתי שגברת רבינוביץ מה שמה, שוב לא שילמה ויש כבר פיגור של שלושה חודשים בתשלום. אבל אז היה שעה עשר בלילה וכבר רציתי לישון ואמרתי שאני ידבר איתה כבר מחר ושמתי בטייפ את הפוגה השמינית של באך וחשבתי לעצמי הוי הוי התקופה שהיה גר שמה רב יוסף בונים שכמייסטר עליו השלום. זה שהיה גבאי של בית כנסת של עולי ורשה, היה צדיק גדול. ואני אמנם לא דתיה אבל הולכת בשבת לתפילה שמה. והוא היה צדיק והיה מחנך הילדים שלו שילכו בדרך ישר וילמדו תויירה ולא יעשו קונצים וחלטורות. והנה באה זאת רבינוביץ' ומתפרעת כמו פרוסטע חיה והופכת את כל הבניין.יחד עם כל החברים שלה!

ואז שמעתי קול של צחקוק ומוזיקה של רעש גדול מהמוסיקה של אלו מניו יורק, השחורים ששמים טייפ על הכתפיים ורוקדים כמו חסידי בלז!. ואז אני התעצבנתי ותפסתי מה זה קריזעע ומיד תפסתי את הפנקס חשבויינעס, של חשבויינע של עויילם ורצתי למטה ומיד דפקתי ככה בום בום על הדלת של הדריפקע. והיא פתחה והייתה לבושה כמו בתכנית הזאת "נולד לרקוד" של ההוא הקרחת ז'וזו' חלסטרה. והיא כזה במבוכה קשה אומרת:

"גברת קוזוקרו, השעה כבר מאוחרת, מה את מפריעה?"

ואני תפסתי עליה כעס גדול ואמרתי "מי שמפריע זאת את! מוזיקה נביילה כזאת באמצע לילה!"

ואני רואה שיש שם עוד בחורה שכיבתה את המוזיקה ובאה לראות מה קורה . ואז אני ציפיתי לתשובה מרבינוביץ והיא לא ענתה ואמרתי " את בכלל לא משלמת ועד בית! את שוב לא משלמת ועד בית! א חוצפה!"

והיא כזה אמרה בקול עדין "דווקא שילמתי את חודש ספטמבר! ולפניו אוגוסט! מה יש לך ממני?"

"אני יגיד לך מה יש לי!" צעקתי "קוידם כל את לבושה כמו לא יודעת מה.פריצעס, הכל בחוץ!. דבר שני את חושבת רק על עצמך! ועל החבר שלך שתמיד זורק קליפות של ניירות בחוץ!"

ואז היא אמרה "אני כבר לא חברה שלו!" ואני אמרתי "דווקא כן חברה שלו כי אתמול הוא חיכה לך ליד הכניסה כמעט כל לילה!"

ואז חברה שלה התערבה ואמרה "מיקה מיקה!, תראי, אלעד עדיין מחכה שתחזרי אליו! הוא לא עזב אותך סופית!" ובחורה רבינוביץ' נהייתה אדומה כמו בורשט שמכינה גברת פרוכטר בערב שבת. ואז אני חושבת אמרתי משהו מגעיל כשיצאו לי מהפה המילים: "טוב שעזב אותך -  גם ככה את נראית כמו סמרטוט רצפה, מיקה מסמיקה!"

ואז חברה שלה התערבה ואמרה "אולי תרגעי, גברת ועד הבית! היא עוברת תקופה קשה!"

איזה תקופה קשה, חשבתי לעצמי ואמרתי  "היום כל אחת מחליפה חבר כמו קליפה של בננה. או יותר נכון כמו קליפה של קרמבו שחבר שלך זרק אתמול בלילה. ואני יתבע אותך בבית משפט! חצופה!"

ואז מיקה התעצבנה וצעקה : "את ! עם השגעונות שלך! מפריעה לפרטיות של האנשים! נכנסת ודופקת בדלת בקולי קולות! תתביישי לך זקנה טרחנית! אמנם יש לי כבוד לזקנים. אבל אני לא אתן שתהרסי לי את החיים! לא תהרסי לי את החיים! תתני לי לחיות! אני שונאת אותך, שונאת אותך!" ואז היא טרקה את הדלת ונהיה רעש ובום וצלצלו לי האוזניים כמו שמנגנת תזמורת שלמה של מצילתיים ואז אני הדלתי לדירה שלי ואמרתי בקול חלש: " א ריבויינע של עויילם מה כבר עשיתי?"