ברחוב הזעיר והמוקף ברושים הצמוד לשוק מחנה יהודה ניצב לו בנין עתיק ולו גג רעפים, זר כי יתקרב יחוש בשלט המבשר כי הבניין משמש בית כנסת לעדת מונאסטיר העתיקה, שמו: "קהל מונאסטיר" או "עדת מונאסטיר" עד לבואו של הגביר רוט, שכנה הקהילה בשכונה העתיקה לבטח. עניינים התנהלו בנועם והקהילה הקטנה ניהלה את חייה למישרין, התפילות שבקעו מפי החזן וידאל ויסטוזו רוו רגש וסלסול ברוח ירושלמית עתיקה,עניינים כספיים נוהלו ביושר ובהתייעצות עם הציבור וידאל ויסטוזו היה הגביר, ראש הקהל אשר נבחר לתפקידו עוד בשנות המנדט, בעת שבתוך עזרת הנשים ובמת התפילה שכן הסליק של ארגון האצ"ל. היה וידאל מחייך בנועם לכל פונה ועונה לבקשתו בכל נושא.בעת ערב שבת היה הוא עומד בפתח בית הכנסת ומקבל את המתפללים בברכת : בואנוס שבת ! את הבמה היה מעטר בפרחי יסמין ושושן שהיו מדיפים ריחם לכל עבר ומשרים אוירת מעין עולם הבא. לא היו לו בנים, אך בת אחת הייתה לו ולה חתן רשע מרושע, אשר שטם את חכם ויסטוזו ולא אבה לשמור עמו על קשר, מפני שהלה סירב לאשר לו הלוואות בסכומים גדולים. ויהי היום וחכם ויסטוזו הלך לעולמו בגיל קרוב לשבעים וחמש,ויקבר בהר המנוחות בעוד קהילת מונאסטיר העתיקה, האבלה והיתומה מלווה אותו ביגון למנוחה אחרונה. חתנו נעדר מהטקס, רק אחיינו אמר עליו קדיש. תחילה חשבו כי אחיינו של ויסטוזו, חיים קורדובירו, סחור הספרים, הוא שירש את מקומו בגבאות. ויכנסו אסיפה בשעות הערב ויבואו כארבעים איש, מנבחרי קהל מונאסטיר. ולפתע, באמצע הישיבה הנינוחה נפתחה הדלת ברעש ואל ההיכל התפרץ אדם שמן גדל מידות,שכרסו בין שיניו, כיפת פשקאדו לימון לראשו והוא לועס פיתה בשווארמה והעמבה נוטפת לו מהפה ומטנפת את חולצתו הלבנה: "שלי, שלי היא המשרה!" צרח בקול של דיאבלו. "אדון רוט, ומה לך ולמשרה זו, הלא את חכם ויסטוזו שטמת כל ימי חייך, ודבר שני אינך אלא בריון עול ימים, ס"מ !" ענה קורדובירו "מה זה ס"מ?" צרח "ספרדי מזויף" -השיב, בעוד הקהל מגחך. "מיד אראה לך" -צרח רוט, והוא שלח יד מלאה בעמבה והוציא מכיסו שטר עורך דין, צוואה שבה מוריש ויסטוזו את תפקיד ניהול בית הכנסת לבנו של רוט, אביה -נכד ויסטוזו, שהיה בן 5. "עד שבני יגיע לבגרות, התפקיד הוא שלי!" גיחך רוט בעוד הוא גומר ללעוס את הפיתה. הלכו נכבדי הקהל לעורך דין מאנשי שלומם, ניהלו משפט מתיש,ואף עלו עם הסוגיה לבית המשפט המחוזי, אך בסופו של דבר עלה ביד רוט לנצח במשפט ולקבל את התפקיד. רוב קהל בית הכנסת עזב לבית הכנסת האיטלקי ואילו פחות מעשרים נשארו ובהם קורדובירו שלא אבה להיפרד ממורשת אבותיו ונשאר כסגן שעשה את העבודה התחזוקתית, רוט מינה עצמו לגביר ראשי ותבע ניהול ענייני הכספים והתייעצות עמו. רוט הרהיב עוז וקבע את מקומו בכיסא שעליו ישב חכם ויסטוזו ז"ל וזאת בהפגנתיות של חוצפה אל מול עיניו הכלות של קורדובירו. רק בנס נשאר נוסח חזנות בית הכנסת בנוסח העתיק שנשמר עוד מימי גירוש ספרד, וזאת מפני שרוט לא ידע דבר וחצי מחזנות ספרדית מקורית והיה רק מהמהם לעצמו בהברה שבורה. ריח היסמין והשושן נעלם מבית הכנסת בהוראת רוט. בבית הכנסת המונאסטריאלי היה נערך קידוש שבת ולפניו היו אנשים טובים, לאו דווקא שומרי מצוות, מביאים בקבוקי שתיה קלה וערק לבית הכנסת על מנת שהציבור יתכבד בהם בעת אזכרות וקידוש. מידי בוקר היה הגביר רוט בא עם פיתה עמוסה בשווארמה ובפלאפל ונעלם במטבח בית הכנסת, מסתגר שם ויוצא למקום מושבו בכותל המזרח, שם היה ישן נוחר בעוד פימותיו וכרסו עולים ויורדים כמו גמאיו.אחר כך היה נכנס למכונית המרצדס שלו ונוסע לעיסוקיו. את פשר ההסתגרות גילה קורדובירו בעת שהגיש את הבקבוקים לקידוש כמה ימים אחר כך : גושי שומן ופירורי פיתה צפו בבקבוק ושינו את צבע המשקה לחום עכור. הגביר רוט שתה ללא כוס ! אמר קורדובירו בלבו: צריך להסתיר מספר בקבוקים מהגביר ובבקבוקים המזוהמים נראה כבר מה לעשות. וכך היה. יום אחד נתפרסמה הודעה כי המפקח על כל בתי הכנסת בארץ יבוא לבקר בבית הכנסת העתיק המונאסטיריאלי.על מנת לברך את הגביר החדש. ואילו קורדובירו, מה עשה.? שמר בצד את הבקבוקים הטובים, והציג את הבקבוקים שמהם שתה רוט בלב שולחן הכבוד של המפקח,וכן רוקן את בקבוקי הערק ממשקה וימלא אותם מים. ויגיע הרגע, והמפקח בלבוש רשמי,הגיע לבית הכנסת, וישב בשולחן הכבוד בעוד הוא מדבר עם רוט שהיה נרגש ומדושן עונג. ויושט ידו אל הבקבוק של הערק ויקח כוסית ויתכבד בלגימה: "הממ... הערק מזן חדש?" תהה המפקח ורוט שטעם מהערק השיב: "זה ערק מבית אבא" לקח המפקח בקבוק שתייה קלה, מזג לכוס. רוט הנדהם ראה את גושי השומן צפים במשקה ומכוונים לפיו של המפקח, ניסה למנוע זאת אך מאוחר מידי!!! "פוי פוי, גועל נפש!" המפקח ירק את השתייה "מה זה, גם מבית אבא או מבית עמבה?" וכל קהל המתפללים ועמם קורדובירו עומדים ושואגים מצחוק, והגביר רוט מאדים מכעס ומתדהמה! "זה אתה אשם! יא פוץ" צרח על קורדובירו קפץ עליו ולפת אותו בגרונו. "תעזוב אותי, יא פזגדו!, תקראו למשטרה לפני שהפדיאנדו הזה יחנוק אותי מהריח שיש לו בבית השחי!!!" והמשטרה אכן באה מיד ועצרה את רוט השמן. כמובן שרוט, עקב התנהגות בלתי הולמת נעצר ונמצא בלתי ראוי לתפקיד, קורדובירו קיבל את תפקיד החזן והגבאי, ריח היסמין והשושן שוב נדף מבמת בית הכנסת ותשקוט הקהילה שנים רבות.