בית הכנסת חסדי אברהם ליד שכונת נחלת אחים שבירושלים היה בית כנסת מן הסוג הישן שבו התפללו אחינו בני הס"ט מיוצאי שלוניקא והעיר העתיקה וכלל מקהלות הספרדים של המאה שעברה. ישן ועתיק היה בית הכנסת, שלשה פתחים של ארון הקודש המסוגנן לכדו את מבטו של המבקר.במת עץ עם שבכה מסורגת עמדה במרכז ולוח גדול עם שמות התורמים ניצב בפתח, היו אלו התורמים שתרמו להרחבת בית הכנסת. בין התורמים היו שמותיהם של בן ג´ויה, קארו, פלורנטין, אלישר וולירו, כל אחד מהם תרם סכומים נכבדים ביותר, אך את הסכום הנכבד ביותר תרם מר יוסף בואנו -מאה לירות. אזהרה חמורה ניצבה בראש הלוח:
"לא יגאל ולא ימכר, לא תשתנה נעימת המנגינה הישנה, לא ישתנה הנוסח הספרדי של שלשלת הדורות".
והנה תכפו העיתים והשתנו הזמנים ובית הכנסת נותר במצב חצי ריק כשהגבאי מהלך אל מעבר לרחוב אוסישקין על מנת ללכוד מתפללים ועוד למנין של ערב שבת!

רן מורי ישב בחדרו בצריף מס´ 30 אשר בפנימיה שבכפר הנוער, על ידו נחה קופסה של סיגריות טיים מסוג לוקס דה לוקס תערובת ורג´יניה עם כך וכך סוגי עיטרן וזפת מהסוג של זיפת אל עמא אשר נכנסת לסינפונות ועושה שם סימפוניה של כלים שלובים אשר נמשכת עד שבוק נשמתו של האדם יחד עם ריחות שנדמים כריח השום או הבצל החיים רחמנא ליצלן.ליד הקופסה עמד מסטיק בודד של מנטה אשר נועד להסוות הריח המבחיל מאפו הרגיש של המדריך שראדיקי.
והנה לאחר שעשה כך וכך שכיבות שמיכה וסירק את שיערו בפעם השלוש מאות עשרים ואחד, שלח ידו אל הקופסא, שלה משם סיגריה והחל לעשנה בדעווין ללא כחל וסרק כשהוא שוכח לסגור את הדלת ומתרכז בהפרחת מעגלי עשן כשהוא סופר אותם כספור כבשים לפני השינה, אך בעוד אדם הסופר כבשים רוצה וחפץ לישון הרי שלרן מורי היו תכניות אחרות, כי הלילה עוד צעיר היה וידידו קדושוביץ ציפה לו בדיסקוטק העקספוזה, יעני בשביל לעשות פוזה.

והנה נפתחה אט אט הדלת ודמות בודדה הציצה פנימה, היא קלטה את הבחור המגודל מפריח עשן והחליטה להיכנס, היה זה מיודענו הרב משה בואנו.
והנה נחרד והחריד את רן מורי כשהוא מצעק ומצווח ותופס את הנער הסורר בקלקלתו:
"בהאאאאאאאאאאאאאאאא מחששה פתחת כאן! הלא תבוש עול ימים כשמותך להיות כמו פזבנק, כמו פזגאדו דל חנדרז´ו העובר בעמק הבכא בין צרעה לאשתאול ובין עין ג´לוד לעין בארוד!! ובין נחלת אחים לחוות הסוסים"
ורן נרתע לאחרויו ושמט את הסיגריה אל רצפת העץ והנה קרה מזל ביש והרצפה נדלקה לפתע והאש נתפשטה ובואנו נרתע לאחוריו אך מיד זרק את חליפתו הטובה אל הרצפה והשתטח עליה כשהוא צווח:
"אתה משחק אותה גבר אה? אבל עמדת כמו גולם מתי שהרצפה נדלקה יא סוסיו!"
"לא עישנתי!" מחה רן השקרן 
"בהאא אז מאיפה בא הריח הזה? ומה הסיגריה הזאת?" הוא הרים את הסיגריה והריח אותה כשהוא אומר:
"הממממ טיים, הרבה זמן שאני לא מעשן ברוך השם"
והוא פנה אל רן ואמר:
"לך הבייתה לארבעה ימים, אני בעצם מסלק אותך לכל הזמן, חפש לך בית ספר אחר או תפתח מחששה בבלאח של השוק ושמה תעשן טיים, אסקורט, אל על, פאריד, סילון חצי בלון וכו´, רק תעוף לי מהעיניים, פח ריק שכמותך!"

לאחר שלשה ימים,בשבת, ניצב הרב בואנו על הבמה כשהוא דורש את דרשת השבת, הוא פשט את ידיו והחווה תנועות ידיים לצדדים כשהוא משתמש בשפת הגוף כדי להביע את דבריו:
"כבר בתקופת החפץ-חיים, שנפטר לפני כשישים שנה, התפרסמה דעה של כמה רופאים, שסברו שאסור לאדם להתרגל לעשן, משום שהעישון מחליש את כוחותיו, ועלול אף לגרום למיתתו. ועל פי זה קבע החפץ-חיים שאסור לאדם להרגיל את עצמו לעשן.
ואף על פי כן, מאחר שלא היה ברור עד כמה העישון מזיק, רוב הרבנים סברו שאין בזה איסור גמור, אלא רק המלצה. ולכן לא מחו כנגד תלמידי הישיבות שנהגו לעשן.
אולם במשך עשרות השנים האחרונות, התברר ללא צל של ספק, על פי מחקרים יסודיים, שהעישון מסוכן מאוד לבריאות, ואם כן ברור שישנו איסור מן התורה לעשן. שכן ציוותה אותנו התורה שנשמור על חיינו, שנאמר :"רק השמר לך ושמור נפשך מאד" וכן ציוותה התורה להיזהר מכל דבר שעלול לסכן את הנפש. אני גם הייתי מעשן עד שהרופא בדק לי את הריאות ואמר "האאא הכל שחור ממש שחואאר נגרו! ואז התחלתי ללעוס מסטיקים וכשנולד בני סלבדור הייתי בלחץ ולעסתי מסטיקים של בזוקה כל הלילה! וברוך השם נגמלתי! והנה לפני שלשה ימים תפסתי תלמיד חצוף ומחוצף סורר מדרכי אבות, פתח כאן מחששה רחמנא ליצלן!"
והנה שם לב הרב בואנו כי בכל פעם שהוא מחווה תנועות ידיים הרי שגלי צחוק נשמעים בקהל התלמידים והנה ראה צללים מאחוריו, הוא עשה ניסיון והחווה תנועת יד לשמאל והנה יד נוספת החוותה תנועה נוספת, הוא הסתובב בבת אחת וראה את רן מורי העומד מאחוריו ועושה ומחקה את תנועות ידיו כאשר יחקה הצל את תנועות האדם, בואנו זעם. תפס את ידו של רן מורי וצעק:
"פוחח שכמותך! סילקתי אותך הבייתה ועוד החזרתי אותך לפני כמה ימים ועכשיו אתה לועג לי?, אני עוד ישפיל אותך!"
הוא השאיר את מורי על הבמה כשהוא אומר:
"נו, דבר, תתנצל, תספר את הסיפור שלך! גיבור גדול".
רו מורי עמד נדהם מול קהל התלמידים שהפכו עתה להיות מלעיגיו. הוא פלט:
"אני אני מתנצל... אני לא אעשה את זה"
צחוקים נשמעו מן הקהל, הוא ירד מהבמה הקטנה.

לאחר שעתיים ישב רן עם קדושוביץ באוטובוס, בדרך אל מועדון העקספוזא:
"אני מוכרח לנקום בבואנו הזה שהשבית לי את הכבוד והשפיל אותי, אם זה היה תלמיד רגיל הייתי נוטל אאת הראש שלו בזרועי והולך איתו כברת דרך, אבל בואנו זה בואנו!
"ואללה" אמר קדושוביץ
"איך אעשה את זה, אמנם יש לי קצת חזיזים ונפצים מפורים שעבר, אבל אני מנסה למצוא דרך איך להשיב לאותו דרעק כגמולו"
"תעקוב אחריו" ייעץ
"בדרך כלל הוא עוקב אחרינו" צחק רן, אך קיבל את עצתו של קדושוביץ.

והנה ישב בואנו בלשכתו וקיבל טלפון נרגש, הוא עה לטלפון וקולו נשמע כאשר ישמע קול המון בסערות תימן:
"מה? בבית כנסת של אברהם בנחלת אחים?"
"לאאאא, לא יתכן! הרי כתוב שם לא יגאל ולא ימכר!, מנסים להפוך אותו למשהו אחר! אפילו אבא שלי תרם מאה לירות"
לאחר ששמע עוד פרטים התעצבן בואנו וצעק בקול גדול:
"אני בדרך לשם, אני עכשיו אצעק על הקבלן ארמונד!"
הוא טרק את השפופרת יצא מיד מן המשרד.
בדרכו החפוזה מטה לא שם לב כי לשיחתו היה עד -רן מורי, אשר יצא מיד אחרי בואנו כשהוא שומר מרחק ביטחון מן הס"ט חמור הסבר.

כבר בכניסה לבית הכנסת נדמה היה שמשנים את צורתו. לוחות ההנצחה נזרקו ליד פח הזבל, סידורים נערמו בפתח בית הכנסת ומקצתםפ ספגו מלט ומים עד כי נשתנתה צורתם. בואנו נכנס לבית הכנסת וראה כי חבית זפת עומדת באמצעו ועשן הזפת מכתים את התקרה המפוארת, כמה פועלים שברו קירות ורק לוח התורמים נשאר על מכונו כשהכתובת "לא יגאל ולא ימכר" ניצבת כאזהרה חסרת משמעות.
"בושה וחרפה!" צעק בואנו "הרי מחריבים את בית הכנסת של אבא!!!"
הוא צעק על הפועלים להפסיק עבודתם,נעמד ליד הלוח וסקר אותו, אדם בעל גורמט ענק וסיגריה הופיע מולו וסקר אותו בבוז, בואנו פלט בבוז משלו:
"אתה הוא הקבלן ארמונד?"
"כנראה" אמר האיש
"אתה הורס את הבית כנסת של אבא, מה אתה רוצה בכלל לעשות כאן? בוש תיבוש לך יא עוכר ישראל! עוכר ס"ט!"
"קודם כל שמור על הפה שלך! דבר שני אני עושה פה בית כנסת של תנועת "מעיינים" שישים פס על כל מה שהיה כאן לפני כן"
"מעיינים מה מעיינים, קיבלתי היום טלפון מחכם וידאל, שהרסתם את כל ההנצחה וחירבתם את הצורה של ההיכל ועוד אתם שורפים זפת על התקרה! זאת עבודה? זאת עבודת אלילים!"
כמה פועלים התגודדו סביבם, מחפים כביכול על הקבלן ארמונד.
"אני אעשה אותך ככה קטן, למה מי אתה? סססאמק!" צווח הקבלן הערס.
"אני הרב משה בואנו, יליד העיר העתיקה, נצר למגורשי ספרד,התפללתי בבית כנסת זה בילדותי! ויש כאן אזהרה כלפי אלו שישנו או יהרסו את בית הכנסת!"

קול פססססססססס דק נשמע מעבר לכתובת ההנצחה של התורמים, בלהט הויכוח לא שמו ליבם לכך ולפתע פיצוץ עז נשמע:
"בום!!!!"
הכתובת נפלה תחתיה חושפת קיר ריק, בואנו חטף חתיכת שיש בגב והחל מצעק:
"הו פתאח ! ערפאת! הדיסקוס הדיסקוס של הגב! בהאאא אדיו סנטו!
הכתובת העשויה שיש נפלה ומחצה לחלוטין את הקבלן ארמונד אשר נפצע קשה.

רן מורי התרחק מן המקום במרוצה כשהוא סופק כפיו האחת בשניה מחמת העונג, הוא ראה רק עשן ואדים, ושמח.

יום לאחר מכן ראה רן את בואנו בבית המדרש של כפר הנוער ורוחו נעכרה עליו, ואילו רוחו של בואנו הייתה שמחה עליו מכיוון שהקבלן הערס, עקב פציעתו ועקב לוח השיש הכבד שנפל עליו לאחר אזהרת בואנו, עבר  כנראה שינוי כללי במחשבה  והחליט לשקם את בית הכנסת הישן, לשקמו ולהשיבו לקדמותו ממש לפי לשון המודעה רבה.