שני נערים הסתודדו להם בדרך אל הפנימיות, היה זה כמובן בכפר הנוער דירושלים. אחד מהם נראה מגודל מכפי גילו -היה זה פיצ'וצ'ו הג'ינג'י עצום הקומה והמימדים עם אלפי החטטים, השני היה אחד זעיר פנים וזעיר אנפין בשם ינקי. הם עצרו בפינה ואחר פנו אל קיר מפגע והתלחשו, מתעלמים מן העוברים והשבים: "מה?" אמר פיצ'וצו' "באמת יש טלויזיה בחור הזה?" "אכן כן" לחש חברו והוסיף: "אתה יודע שרק לפני יום העצמאות הם מוציאים אותה, אבל על פי רוב היא נמצאת בחדרי ההארחה בצריף 13, והמפתח נמצא אצל השמן" "איזה שמן?" זעם פי'צוצ'ו. "הרב משה בואנו" "אל תגיד לי שהוא בא לראות שם טלויזיה?" "עוזב בחייך... נראה לך שהיבש הזה יראה שם משהו? הוא, החרדי, תמיד מטיף נגד הטלויזיה, חוצמזה שאפשר לפתוח את החלון ולהיכנס" "ואללה בחייאת עיוני, כבר שבועיים לא ראיתי רגע עם דודלי והתוכנית הזאת החדשה עם מוני ובראבא"אמר המגודל "זהו זה"השיב ינקי הערמומי. שעת לפני הצהריים. שני מיודעינו נמלטו משיעור המתמטיקה וקרבו אל צריף 13. ינקי אחז בידו מברג וניסה לפתוח את החלון, פיצ'וצו התעצבן ואמר: "ראס תבובואה, אינעל דינה של השמשה הזו!" הוא נתן אגרוף קטן בזכוכית וזה הספיק לשבור את השמשה. "מה עשית? " לחש ינקי, הוא הביט סחור סחור וירא כי אין איש... הם נדחקו בחלון ונכנסו אל הצריף: טלויזיה יפה שחור לבן עמדה בחדר, יחד עמד שם טלפון שחור עם חוגה עגולה, ספה עמדה עם מצעים ומקרר קטן של אמקור. "לוקסוס" קרא פיצ'וצ'ו הוא פתח את המקרר וראה שם בקבוקי טמפו ושרידי עוגה שנותרה שם מיום שבת, "אל תיגע פן מבואנו תיפגע!" לחש ינקי. פתחו את הטלויזיה והנה ראו את הציפור בעלת מוטת הכנפיים הזעירה ורגלי הגפרור המסמלת את פתיחת התכנית של רגע עם דודלי, ומיד אחר כך החלה התכנית במשחק המחבואים המתוחכם לאללה שערכו רגע ודודלי, ואחר כך דודלי עמד שלוב ידיים כמו דוד יקה טוב: "ואללה יש לי בשכונה, אחד כזה עם מכולת, משהו נשמה" צחק פיצ'וצ'ו "ואתה נראה מגודל כמו רגע, ילד בגובה של מטר שמונים, פזגאדו!" לחש ינקי "אתה תיזהר! יא איבן בולה! יא מדרוב!" סינן פיצ'וצ'ו. התכנית חלפה עברה לה כשפיסטוק מככב ומנסה לפתוח עסק מתחרה לזה של דודלי, אך ללא הצלחה: "ואללה מתאים לי צלחת עם כמה פיסטוקים עם מעקודה בטטה ככה ושתי בירותקרות" קרא פיצ'וצו' ונטל מהמקרר בקבוק טמפו אותו פתח באחת ושתה ממנו עד תומו. "אתה עשית משהו פזיז! כאן זה לא הבית שלך בלוד!" קרא ינקי והמשיך לצפות במזימתו הנמשכת של פיסטוק לשבור את המונופול של דודלי על מוצרי המכולת. התכנית הסתיימה בכך שדודלי ופיסטוק הגיעו להסכם פשרה ובעל הכובע האינפנטיל עם חולצת הפסים נענה לבעל השפם שלוב הידיים, וכולם שרו: "בחנות של פיסטוק אפשר לקנות הכל לחם קרטיב תירס חם תפוז ותרנגול!" ומיד אחר כך החל המגזין לנוער "זהו זה" ומוני ובראבא השתוללו על המסך ולהקת ברוש שנראתה כמו שנות הקוקוס ניגנה על תופים כשאחד מהם שנראה כאילו לקח בנג ומריחואנה ביחד תופף על תופים ואישוניו רחבים כאגם החולה ז"ל: "באם אמא שלי, זה עם הגופיה, אח של טרזן" הצביע פיצ'וצו' על אחד המתופפים וצחק, הפעם נענה ינקי וצחק במלוא פיו. מיד אחר כך הציג מוני חידה בשאלו: "מהי מולדת הפיצה" והוא ובראבא שרו מיד: "ארבע אחד, ארבע אחד, חמש חמש" "איטליה" מלמל ינקי, פיצ'וצו' הביט בו בעיני עגל ואמר: "יש לך כאן מכשיר טלפון יא ראס תבובואה, תתקשר!!" וינקי התקשר ולתדהמתו הוא הועלה לשידור חי, על הקו היה מוני: "מי ידידי?" "יעקב אלגזי מכפר הנוער ירושלים" מלמל ינקי ינקי סינן את התשובה ומוני בישר: "זכית בחולצה של "זהו זה" ובתקליט של להקת ברוש" "ואיך אני אקבל אותה?" שאל על הקו השתררה שתיקה מביכה אך מיד לאחר מכן הופיעה המפיקה וביקשה את כתובתו. "חצי חצי" אמר פיצ'וצו' "אוקיי.. אתה תיקח את החולצה ואני את התקליט -כי יש לי פטיפון" יום לאחר מכן נכנס בואנו לכיתתם של פיצ'וצ'ו וינקי, הוא נכנס בהפתעה באמצע שיעור היסטוריה ואחר אמר: "יעקב אלגזי, זו'ז'ו אוטמזגין -מיד סורו לחדר שלי לדין וחשבון" "מה עשינו? מלמל ינקי "אתה יודע היטב יא בלעם יא כדרלעומר, כלי ריק, פיץ' סאקו דל פדה!" צרח בואנו. פיצ'וצו' וינקי נכנסו חפויים למשרדו של בואנו, הוא עמד מולם במלוא הדרו ובמלוא זעמו ואמר: "נכנסים לצריף 13, המקום היחיד שיש קופסא ארורה, מתקשרים לתכנית השיקוצים של זהו זה עם הבבונים דל ג'ונגל,ולהקת הערלים מוודסטוק דל ניו יורק סטייט, אלוקים יחריבה אמן ואמן, מעשה דל קולו עשיתם, ועוד ציינת גם את שם הארץ שממנה בא מאכל תאוות השיקוצים -דל פיצה!" "מהיכן נודע לך?" שאל ינקי "מה זאת אומרת, בואנו יודע הכל! יש לי אוזניים דל אזנו" "אתה לא נראה כמו אזנו" "תיכף אמשוך לך באוזן! ינקי אתה חוצפן! חוצפאאאןןןן! אותך אני מכיר כבר משכונת נחלת אחים ולא ציפיתי לפזבנג כמוך, אני הייתי מאמין על ז'וזו' פיצ'וצ'ו הערס" "אדוני בואנו" התחנן פיצ'וצ'ו "זה הוא שהסית אותי, אני לא עשיתי כלום" בואנו הביט בשניהם ואמר: "תצטרכו לתקן את הנזקים, לשלם על בקבוק אחד של טמפו תפוזים ולא לפני שתתחפפו מכאן לשבועיים הבייתה ואל תחזרו אלא בלוויית הוריכם!" ינקי ופיצ'וצ'ו לא חזרו לדבר עוד האחד עם השני, כשקיבל ינקי את החולצה והתקליט, הוא עמד בדברתו ושלח לפיצ'וצו' את החולצה. לאחר כשבוע בבית, בעוד ינקי צופה בתכנית "זהו זה", ובעוד פיצ'וצו' הלבוש חולצת "זהו זה" שרוע על כורסא בביתו בלוד ואוכל מעקודה עם מחיה רואה את אותה תכנית, שמעו לפתע את אחד מן המאזינים עונה לשאלתו של מוני: "כמה רבעים בעיר העתיקה?" קול עלה על הקו, קול מוכר ביותר, רם ונורא הוד: "אדוני מוני קרידו, יש ארבע רבעים בעיר העתיקה: הנוצרי, המוסלמי, הארמני והיהודי, אני נולדתי ברובע היהודי וכיום נשוי באושר ועושר ל..." "תשובה נכונה!" קטע מוני את הדובר ואחר שאל: "מי אדוני?" "שמי משה בן טוב, ואני נשוי לעזיזה בואנו לבית אלקלעי דסראייבו שעובדת כקופאית בהיפרזול" "זאת לא תכנית דש"ים" אמר מוני "אז תשכח מזה אבא יוסף בואנו!"