פרולוג:

"דריידל  הרגיש שהוא מעופף ברקיע השביעי, אך הנה חש שיד איתנה תפסה אותו:היה זה השוטר שטסרמן הגברתן, הוא תפס את דריידל בדש בגדו כאשר יתפוס תפוח עץ מעץ האגבות שבין שכם לעדולם, שטסרמן לא התבלבל והכניס אותו לניידת כשהוא מסנן:
"קופץ על שוטרים? מה אתה טרזן?"
,דריידל ניסה למחות:
"אני נראה לך טערזן? הוא בקויישי לבוש ואני לבוש כמו בנאדם, הוא מחסייל אריות וחאייס ואני מחסייל פושעים ושקוצים! תתפסו את הפושע האמיתי, זה ינקי, אני רק מנעתי פריצה ורק החלקתי על קאקן!"
הוא הצביע על ינקי שהלך והתרחק
שוב ניסה לקבל מהשוטר את הפרטים אך הוא הועלה על הזינזנה ישר לבית המעצר בתחנת אבו זבאביר.

 (מתוך "הירוקים בשחור").

שטסרמן נכח בלוויתו של דריידל ואף קונן על כך שעצר את הזקן כמה וכמה פעמים. הזקן דריידל הזכיר לו דברים שרצה לשכוח, ובעיניו היוקדות החדיר בו מוסר כליות כלשהוא לאמור –מה לך בן תשחורת, האם נשמתך שלמה עם מה שאתה עושה? האם מצאת מנוח בחייך?.

 עתה עמד השוטר מעל מצבתו כשהוא נודד במחשבתו כשלושים שנה אחורה.

בני תשחורת לובשי שחורים רבים היו פוקדים בשעות אחרי הצהריים את הספריה הגדולה אשר בעיר. היו אלו בני ישיבות לובשי חליפות שחורות ליטאיות או חסידיות אשר היו חומקים מן הסדר בישיבתם אשר אי שם בשכונות העיר החרדיות וחומקים בלאט מעבר לרחוב העיר הראשי על מנת  לשזוף עיניהם בספרות חיצונית אשר לא נראתה בחוצות ישיבתם או שכונתם.

הספריה הייתה ענקית ביותר, ספרים רבים על תולדות העמים, מתימטיקה ומדעים וחכמות חיצוניות היו פזורים בה כפטריות המחכות למלקט, אלא שפטריות נוצרו מן העובש וספרים נוצרו ממכבש הדפוס ומה הכא לאמור ואידך זיל גמור ואכן תלמידים רבים הרחיקו לכת מעבר לחומת האדיקות וגמרו את יומם או את חייהם בתור מדענים ודוקטורים ומרצים למגינת ליבם של הוריהם.

והנה תלמיד כזה בן תשחורת מתלמידי הישיבה של חכמי גרודנא ושמו כתריאל.מן שבאבניק שכזה אשר רגל אחת לו בעולם החרדי ורגל שנייה בעולם סימן השאלה. מקורו היה בעיר בני ברק. בחור גברתן, יפה עיניים ובלורית שידע יידיש על בוריה ואהב את אמנות העץ ושאר אמנויות יפות היה משרך דרכו מידי יום שלישי אחר הצהריים אל עבר הספריה, שם היה שוקד ושוקד על מדע המשפט שמצא חן בעיניו- על קריאת ספרי חוק ומשפט ומשפט העמים. הנה היה זה כשהיה בן תשע עשרה ותורתו אמנותו חייבתהו להתגייס אך דחה את לחם חובתו בלחם חוקו –לימוד התורה.

ספרנית בת תשחורת בשם ימימה , מן הספרניות המשקיטות – יען לצעוק שששששש´ על כל פיפס שיצא מפיהם של המפריעים בספריה, ספרנית בשם זה הייתה מופקדת על השולחן הכבד בספריה, הייתה זו צעירה בשנת השמונה עשרה לחייה, נחמדה למען האמת, שיער דבשי חלק ועיניים ירוקות, רזה, לובשת מכנסיים כמו רוב המבקרים בספריה, בעלת ידע כללי רב. במקור הייתה מקיבוץ השומר הצעיר "סימרת" בצפון אשר נוסד בידי עולי ימים שמרדו בהוריהם אשר אי שם בגולה הדוויה והעזו פניהם לעלות ארצה למען הקם חברה שוויונית וחלוצית.

הנה ביום אחד ניגש כתריאל והעז להתייעץ עם ימימה. מדוע לא קיים הספר "משפטים מפורסמים" בספריה, שהרי זה ספר מאוד חשוב ובלעדיו אין ספרית המשפטים בגדר ספריה.

הוא מלמל את הבקשה וימימה הביטה בו והוא הביט בה משום שהעז פתוח שיחה עם אשה ועבר על איסור דרבנן. אך היא לא אמרה לו ששש´ אלא חייכה ואמרה כי תזמין לו את הספר. היא רשמה לה כמה הערות בפנקס ההזמנות והוסיפה:

"מאוד נחמד לראות שאנשים מתעניינים בתחום הזה, תחום המשפטים ומדעי המדינה"

"תודה על המחמאה" אמר

הספר הגיע אחרי שבוע, כתריאל הודה לה עד מאוד ומאז היה שואל לגבי ספר כזה או אחר. במהרה נקשרה בניהם מן ידידות מכובדת כזו של בן ישיבה עם בת קיבוץ. עד שיום אחד אזר עוז ושאל אותה:

"מה עושה בת קיבוץ שכמותך בירושלים?"

"בבוקר אני מורה חיילת ואחרי הצהריים אני מתנדבת כאן לכמה שעות" אמרה

"ואת גרה כאן?" שאל

"אכן, אני גרה בדירה עם שותפה ברחביה"

היא שאלה אותו שאלה קצת מביכה והוא ענה:

"כן, אני מרגיש רגל אחת בעולם החרדי ורגל שנייה בעולם החילוני, שזה מוזר לי"

"ואיך מתייחסים לזה בבית או בישיבה?"

"כבר לא מתייחסים, אני בקושי מבקר בישיבה הזו. אבל המבט של הרב זלמן מנקב אותי כמו סיכה , ההורים שלי לא יודעים"

"ומי זה הרב זלמן?"

"אדם גאון, גדול בתורה,יש לו  חכמת חיים כמו עשרה אנשים כמונו"

"הבעיה שלך קשה. אבל אתה בחור מאוד מעניין"

"בא לך שנקפוץ לבית הקפה הקרוב?" הציע

"בוא אליי לבית, יש לי כמה סוגי קפה" אמרה והוסיפה קריצה.

עבר חודש מאז אותה שיחה מכוננת, כתריאל וימימה הפכו לזוג, כשכתריאל עוזב את כור מחצבתו עובר לגור עם ימימה והופך לחילוני, הוריו של כתריאל עשו מעין החרמה של בנם. ראש הישיבה של כתריאל נואש מבחינתו. הוא חטף עלבונות וגידופים עד שעזב לגמרי ולא פקד עוד את האיזור של השכונות החרדיות. אבל לבו לא אמר לו די, גם לאחר שהתחתן עם ימימה והתגייס למשטרה בתור השוטר הגברתן שטסרמן, הרגיש מן משיכה לאיזור, אך לא אהד במיוחד את הפגנות החרדים ואף היה עוצר אותם ללא רחמים ומעלה אותם לזינזנה.

"הבה נקרא אותיות נשמה" אמר בנו של דריידל. ספרונים חולקו בין הנוכחים, שטסרמן מצא עצמו לוקח ספרון שכזה. לאחר שנים שלא אמר שום פסוק הוא לקח את הספרון והחל למלמל:

"נר לרגלי דבריך ואור לנתיבתי, נשבעתי ואקיימה..."

משהו בשוטר הגברתן והקשוח החל להתמוסס.