פלרמו היה ציפור כנרי עליז ופעלתן, לבן נוצה, הוא חי בכלוב תעופה נוח באחת המרפסות שבאשדוד. בעליו - מיקי בן השתים עשרה, השכיל לטבוע בו טבעת ובה פרטי כתובתו, וכן השכיל להעניק לו גרגירים ומים וכן אור שמש צח. מידי יום היה הילד מוציא אותו מן הכיסוי הלילי ומניח אותו על אדן המרפסת למען יהנה מזיו השמש החורפית. בקיץ היה מניח אותו במקום מוצל. השיר שבו הצטיין פלרמו, היה שיר האור: הו מה יפה השמש הנה חלף הגשם כחלום ליל אמש לכבוד יפעת האור אשירה שיר ערב יניס צער ושחור המרפסת הסמוכה לעץ האורן, משכה אליה ציפורים נודדות אשר נהנו מן הפירורים שפלרמו היה משליך אליהם, ובכך גם העשירו את רפרטואר השירה של פלרמו. יום אחד נראה עורב אפור הוא עומד על אדן המרפסת ומשוחח בלשונו עם פלרמו. מיקי ראה זאת אך לא ייחס לכך חשיבות, מפני שהעורב ששמו היה אריקסון ומוצאו מדנמרק סיפר לפלרמו על עשרה של ארצו ועל חיי הטבע שם ופלרמו הכנרי נעצב אל ליבו ולא אבה לשיר במשך יומיים. מיקי רכן אל הצייצן לבן הנוצה ואמר: "מה לך ציפורי והלא לא חסר לך מאום, מים ומזון ינתנו בשפע וכן אור השמש" ופלרמו שהבין את שפת בעליו השיב בציוץ רפה: "הלא מרחבים חסרים לי, ים אחו, ויער ולהקת כנף" מיקי לא הבין את נימוקו של הכנרי פלרמו והוסיף: "הלא אם לא תחיה כאן, לא תשרוד זמן רב, נולדת בכלוב ומהירות מעופך איטית, אתה אינך יודע איזה עשבים טובים למאכל ואלו לא" יותר מאוחר הופיע אריקסון העורב והמשיך לספר לו על נפלאות ארצו: "ראה כי אני אזרח האיחוד האירופי, אין אני צריך דרכון ולא כרטיס טיסה על מנת להגיע הנה, אין אני מושפע מן המצב הבטחוני, בני האדם בארצי מעניקים מזון לכל ציפור נודדת" "לך קל לדבר, אני נולדתי בכלוב, אם אתרחק קמעא יטרוף אותי החתול, אם אוכל דבר לא נכון אורעל למוות, ואיכא אוכל לטוס לדנמרק וכנפיי חלשות" "חה חה חה" קרא העורב "אני אסדר לך את העניין, לקראת פסח אני טס בחזרה לדנמרק, אני אהיה איתך לאורך כל הדרך, אל דאגה, אדריך אותך בנאמנות רבה ידידי, אכיר לך את דנמרק היפה" "ולמה אתה בא לכאן?" "חורף בלתי נסבל הוא בדנמרק, רוחות ושלג, אני מוכרח לנדוד, ממש כפי שקרובי משפחתך הפרושים עושים" "ואיך אשתחרר מן הכלוב?" "את זה אני משאיר לשיקול דעתך, כמה ימים לפני פסח אני עוזב, אחכה לך ליד עץ האורן" ופלרמו הכנרי לא ידע את נפשו מרוב ציפיה, הוא כמה להרפתקאות חדשות, הרחק מן הכלוב המגונן או המגביל. ביום אחד, כמה ימים לפני הפסח, פתח מיקי את דלת הכלוב על מנת להכנסי שם כמה גרגירים להנאת פלרמו, והנה עט פלרמו על ידו של מיקי ועקץ אותה. לאחר מכן עף מן הכלוב, אך טס הישר לכוננית ספרים אל בין שני כרכים עבים של אנציקלופדיה עברית בלתי גמורה... מיקי אץ אליו לתפסו, אך לא רצה לתפסו בחוזקה, הוא שחרר בעדינות את גופו של פלרמו באחיזה רפויה. פלרמו חש זאת ובהגיע מיקי שנית אל המרפסת, חמק ממנו ועף אל בין ענפי האורן הסבוך. מיקי ראה זאת, אך לא יכל להגיע אל האור, הוא ירד קומותיים למטה והחל לתור במבטו את ענפי האורן. פלרמו ישב על ענף גבוה בין סבכי האורן, מבולבל ותשוש ממאמץ היום, היה הוא כילד שזה עתה הושלך אל בריכה ועליו לשחות. "ישר כח על המאמץ" שמע קול. היה זה אריקסון שישב מעליו. "בעוד כמה שעות, נתחיל במסע, סמוך עליי, זה די קל" אריקסון העורב החל לדאות באוויר, כוחו היה רב בתעופה. מאחוריו פיגר פלרמו כשהוא מנמיך טוס ועף באופן איטי ומעורר רחמים. הוא התנשף וישב לנוח על שיח ורדים. חתול שעבר שם, ראה את פלרמו ושמח על ההזדמנות, הוא קרב בלאט אל השיח ומבטו מבט רצח. פלרמו קהה החושים ישב על השיח ולא חשד במאום.