אמא שרה לי הניגון ששרה סבתה לפניה והוא היה רך ונוגה בשפה עשירה ומצלצלת ליווני אל שנת החלום ספחתיהו אל נשמתי בגנזך אוצרות ילדות. שם נחבא אל הכלים עם מחברות בית ספר וילקוט עור ישן בין סמטאות ירושלם ובין חצרות, מרפסות עטורות שושן ויסמין הנגון ליווה כרע אך אני שכחתיהו במחברת זמרת השנים הזורמת כנהר כביר אל ים הבגרות. יום אחד צח וחורפי לאחר הגשם של אתמול עברתי ליד החצר הציפורים צייצו, השושנה פרחה לה וזה הניגון שב עלה בי והיכה ופרץ והדהד כל אבירי גרנדה כל נסיכות קסטיל והשושנה האדומה בשביל אל הארמון חיו וקמו מולי מראים לי את הדרך המובילה אל השורשים אל השורשים