והנה קרבה שעת החופשה הקיצית והרב משה נרעש ונפחד הכיצד יעברו התלמידים הרכים את החופשה הנדונה והכיצד זה יחזרו מחוזקים באמונתם אל הפנימיה. אכן, אמנם בעקבות איומים שלו על ההנהלה נקבע יום סמינר לקיץ שבו כל התלמידים היו חייבים לבוא ולהצטרף בלי יוצא מן הכלל, ואם לא היו באים אזי היה הרב משה מצלצל להורים של אותו תלמיד ותובע מהם בבהילו ובלי רחימו לבוא ולסור אליו ולא, יקבל התלמיד הסורר גט פיטורין. וחצי שעה לפני צאת התלמידים לחופשה ריכז אותם הרב משה בבית המדרש וכך אמר: "הו תלמידים, היזהרו לכם ולנפשותיכם, ולא ממני, אלא מפני אתגרי הקיץ ושיקוצי התועבה המצפים לכם בחופי הרחצה ובים המלח ובים אילת הנשפך לסמבטיון! אמר רבי חנוכה: כל הרוחץ בים בתשעת הימים אינו זוכה ללמוד כאן בשנה הבאה, ואמר רבי משה, שזה במקרה אני, מי שאני רואה אותו בהתנהגות בלתי הולמת רחמנא ליצלן, מביא את כל ההורים שלו אליי!" וכמה תלמידים ששמעו את הדרשה וישבו בקרן זוית צחקו בקול גדול. ויזעף משה ויאמר: "בוא אליי שושן! תלמיד חצוף ומחוצף! חוצפה וכלימה!" ויבוא אליו שושן ופניו חיוורות כי ידע את טיב העונש "עמוד כאן והתוודה לפניי! או, שתעמוד בפינה, יש לך שעה ביציאה!" ושושן העדיף שעה ביציאה על פני השפלתו והלבנת פניו ברבים. ולאחר שעורר מעט יראה נפנה הרב משה לדבר האמיתי: "חובראס" אמר הוא לאחד המורים " תגיד שיר המעלות לסגולה לשמירת התלמידים!" וחובראס בעל זקן המידות קרב אל הסטנדר ובקול בוכים נענע את גופו כלולב ואמר: "שיר המעלות, ממעמקים קראתיך..." לאחר כשעה, נותר הרב משה לבדו והוא קורא בדו"ח מיוחד ושושן מולו עם החפצים שלו והוא עומד ניצב ומחכה למוצא פיו של משה. ומשה נפנה ברגע מן הדו"ח והביט בנער הצחקקן ואחר אמר: "סע הביתה, ילד רע!" צעק עליו, וברגע של הארת פתע הוסיף: "אל תלבין פניך ופניי, לבל תהיה כפח ריק ולבל תשים עוולת רבים !" ושושן נסע הביתה ובמהלך נסיעתו היה משתומם על הפסוק המתוחכם שהמציא משה. עברו כשבועיים ימים ומשה היה במיטתו, נם את שנתו ויחלום והנה הוא רואה מלאך בעל זקן, שטריימל וקפוטה לבנה והוא ניצב על אם הדרך בין צרעה ואשתאול, ואילו הרב משה היה שם על דרגש עץ נטוש. ויפתח המלאך את פיו ויאמר: "לא, איני מלאך, אני האדמו"ר מדאקשיץ, נשלחתי על ידי השרף מקוקושינסקי לומר לך כי ישנו תלמיד חצוף ומחוצף בשם שושן המחלל שם שמיים ברבים ושם הפנימיה בציבור. ועתה, אם רוצה אתה לתופסו ולהוכיחו ברבים צא נא לשוק העירוני ושם תמצאהו" ומשה נדהם ונרעש ויאמר: "כבוד האדמו"ר, האם הדבר כה חמור?" ויאמר האדמו"ר: "כן כן, תפסהו ולא, יגדל הנער ויהיה לקלוץ אמיתי ושייגץ" ויתעורר הרב משה מחלום הביעותים ולא ידע מה לעשות ובמקרה באותו היום שלחה אותו אשתו לקניות בשוק העירוני על מנת שיקנה לה חבילה פטרוזיליה, כוזברה, שני קילו עגבניות ומאתיים גרם פלפל שחור. ויעבור משה בשוק והכובע השחור ניטה באלכסון על פניו ומתוך סלו מציצה הפטרוזילה המבויישת. ויעבור סמטא סמטא עד כי נקעה נפשו מחום. והנה, ברחבה הראשית, וירא את הנער שושן והוא מגולה ראש רחמנא ליצלן וסימני הפאות נעלמים מבין צדעיו, ועגיל מפואר תופס את מקום האוזן בצד ימין והוא מגולח כאבו גרעא פאנקיס"ט והוא עומד ועוסק בהימורי קלפים משוקצים ומסתיר אותם על ידי פחיות ריקות רחמנא ליצלן! והכל על גבי קרטון ירקות של תנובה, והאנשים נקהלים מסביבו ונותנים כספם בעבור הימור לא ודאי ובעבור משאלת זכייה בחופן מדומה של שטרי שקל! ומילא כל זאת, אך חולצת הטריקו שלבש נשאה את סמל הפנימיה המכובדת! ויזעף משה ויחלט לעשות כמעשה פנחס אשר קינא להשם! ויטול מקל של מטאטא ויסתער כדון קישוט לכיוון הקרטון, וירם אותו באויר כהרם אלומת קציר, ויפלו הפחים והקלפים וגם הכסף ותהי מהומה... והנקהלים המהמרים ראו את הכסף פורח באויר ויטלוהו... והנה הזדקף שושן בבעתה וירא את הרב משה עומד מולו עם מקל המטאטא ועומד להנחיתו על ראשו. ויתרחק שושן והנה פגע מקל המטאטא בראש של אדם אחר שהיה שם: הגביר השמן רוט! ויצרח הגביר רוט ויקח פחית ריקה ויקלע לראשו של הרב משה: ויצרח משה "בן נעוות המרדות! זיפת אל עמא! שומר פתאים, דלותי ולי יהושיע, חסר חינוך ובושה!" ויטול משה כרוב שהיה מונח באחת הבסטות ויטל אותו על הגביר ויפגע הגביר ויצרח: "היי שמנדריק, חצוף! אתה תסגור עם הנער את החשבון ולא אתי! אני באתי רק לשחק" ושושן עמד מרחוק ורק גיחך לעצמו בעוד הוא מחשב את השלב הבא. וירם הרב משה את קולו בצעקה: "זיפת אל עמא! שושן! אתה מורחק בזה לצמיתות מהפנימיה! פח ריק! עוולת רבים !" ובכך הבינו פתאום הן הרב משה והן הנער הסורר שושן את משמעות הפסוק הסתום שאמר משה בעת היציאה לחופשת הקיץ.