הסיפור דמיוני, על אף שנכתב בגוף ראשון ------------------------------------------------- היה זה יום קיצי של חופשה, הוריי החליטו לבקר את סבתא רגינה מירושלים שזה זמן כבר לא ביקרו אצלה... והיא התלוננה חזור והתלונן... שהיא רוצה לראות את שרוליק, נכדה הבכור בן השבע. בסופו של דבר ביצענו את הביקור, ועלינו על האוטובוס שיקח אותנו לירושלים, לנחלאות לבקר את סבתא רגינה האהובה, הנסיעה מן השפלה לירושלים לוקחת בדרך כלל כשעה וחצי, אך בעטיים של האירועים שקרו בהמשך היא נמשכה קצת יותר מידי... הבטנו על האוטובוס בתחנה המרכזית, אבא כהרגלו רץ לקנות כרטיסים בקופה מפני שלא רצה להסתבך עם הנהגים חסרי הסבלנות שדרשו כסף מדוייק בדרך כלל. כשחזר אבא הוא ראה את האוטובוס מסוג "טייגר" כשפיח שחור עולה מאחורי תא המנוע. והוא כמכונאי רכב פלט: "נחכה לאוטובוס אחר, לאוטובוס שכזה אין סיכוי להגיע לירושלים בעליות של שער הגיא" לאחר כחצי שעה הגיע אוטובוס קצת יותר חדיש, נהגו היה אדם מטופח,בשנות העשרים לחייו, בעל פיאות לחיים עבותות ושיער חלק משוח בשמן, לבוש היה בגדים צבעוניים משל צו האופנה ומשקפי שמש בחלונו של הנהג, בצד שמאל הבחנתי בתמונה של זמר בעל פיאות לחיים ובגדי צבעונין מפוארים,והוא עומד ורגליו מוטות קדימה, עדיין לא ידעתי את שם הזמר, שאלתי את אבא והוא אמר: "זה אלביס פרסלי" "גם לך יש פיאות כאלה" אמרתי "זו האופנה היום, אתה יודע שמגיל שש עשרה אני ככה?" "כן, הוא ניסה לעשות עליי דעווינים בהופעה הזאת" הוסיפה אמא בחיוך. באמצע הדרך מסתבר שאבי צדק, לגבי האוטובוס הישן הקודם. כבר באמצע העיקול שלפני בית שמש באיזור שופע יערות עצי אורן מחטניים, במקום שנקרא כביש הגבורה, הייתה כנראה הקבורה. הקבורה הסופית של האוטובוס הקודם, ההוא נתקע באמצע הדרך היפה,כעת, ניטה על צידו והעלה עשן מתא המנוע שהיה פתוח לרווחה, הנהג עמד חסר אונים וניסה לאתר את התקלה. הנהג שלנו, בעל פיאות הלחיים הביט במצב ואמר: או בוי או בוי!!! Oh Boy הוא ירד מן האוטובוס וצעד לעבר הנהג השני במן תנועה מוזרה, עתה ראיתי כי הוא לובש מכנסי סירה הרחבים בתחתיתם... הנהג השני הביט בו ואמר: "אלביס, יש צרות" "זקוראים לנהג אלביס ?" שאלתי "לא, זה חקיין שלו, כנראה" הנוסעים הועלו לאוטובוס שלנו שהיה די מלא והצטופפו מחוסר ברירה. אני ישבתי במושב משלי, אךלא לאורך ימים, אשה בעלת עגילי טורקיז ושמלת מלמלה אדומה חשקה במקום ונתנה בו עינה, היא כמובן רצתה לשבת שם ולא הסתירה את כוונותיה ואמרה לאמא שלי במבטא פולני כבד: "תני לשבת, ממילא כל כך צפוף כאן" "ואיפה הבן ישב?" אמרה אמי "שימי את הילד על הברכיים שלך..." ישבתי על ברכיה של אמא בסמוך לנהג, המצב באוטובוס דמה לקופסת סרדינים... המשכנו כלפי צומת בית שמש, כלפי ההפסקה של עשר הדקות... מן הרדיו הסמוך לנהג בקע הצפצוף המבשר את החדשות: "****" "כאן שידורי ישראל מירושלים, שלום רב והנה החדשות מפי משה חובב, לפני כשעה קלה נמסר כי הזמר הפופולרי, אלביס פרסלי נמצא חסר חיים באחוזתו שבגרייסלנד במדינת טנסי, נראה שהוא שכב שם מספר שעות עד שחברתו ג'ינג'ר אלדן, מצאה אותו. הרופא שקבע את מותו הודיע שהוא מת ב"נסיבות טבעיות". אלביס פרסלי הוא כנראה הדמות החשובה ביותר בתחום המוסיקה הפופולרית בעולם. הוא לא נחשב לטוב ביותר, או לעקבי מכל המוסיקאים, אבל ההצלחה שלו הייתה חסרת תקדים. הוא היה כוכב הרוק הראשון בהיסטוריה, ולא היתה לו תחרות. במשך שלושה עשורים הוציא אלביס עשרות להיטי מקום ראשון במצעדי המכירות בעולם" והנהג שלנו, לשמע ההודעה, החוויר ! הוא, בכוחותיו הנפשיים האחרונים הסיע את האוטובוס עד לצומת בית שמש, מול המסעדה ושם עצר כשהוא ממרר בבכי כמו ילד קטן, ומוחה את דמעותיו. וקהל הנוסעים מביט בו המום. "הפסקה לעשר דקות" מלמל הנהג. עברו כעשר דקות, הנוסעים שבו מן המסעדה לאחר שהרוו את צמאונם בבקבוקי טמפו, ועלו על האוטובוס, אך הנהג עדיין בשלו, מתייפח וקובר את ראשו בכר המושב ומסרב להמשיך לנהוג. הנוסעים ניסו לנחם אותו ואבי קרב אליו ואמר: "תתעשת, תשתה מים ותוכל להמשיך" אך הנהג היה ממוטט מבחינה נפשית, הזמר שמת לפני שעה קלה היה אהבתו. האשה בעלת המבטא הפולני קרבה אליו ואמרה: "נו אז מה, הבחור מת, אבל אתה חייב להמשיך לירושלים" "אני לא יכול להמשיך, אני מעריץ שלו מספר אחת, אני ממש הרוס! אני מפחד לעשות תאונה!" הוא לקח את התמונה מן החלון ונישק אותה" האשה הביטה בו ורחמיה נכמרו, היא לבשה עזוז והדר ואמרה: "חבר'ה נוסעים, אני אקח את ההגה ואסיע אותכם ישר עד ירושלים! ואתה!" היא פנתה אל הנהג.. "אתה תחליף אותי לפני התחנה המרכזית" הנוסעים מחאו לה כפיים, לנהג ניתן מקום ישיבה ובקבוק גזוז והגברת לקחה את ההגה, שילבה הילוך ונסעה. היא נסעה ונסעה ודומה כי נהיגתה הייתה טובה מהרבה נהגים שהכרתי עד אז, על אף גילי. הנהג ששמו היה קובי, היה שקוע בצערו, הוא החל לשיר בקול חלוש, שהלך והתגבר: Its now or never- עכשיו או לעולם לא בחור אחר שעמד בסמוך אליו החל לשיר עמו, ועוד כמה מן הצעירים והחיילים שישבו או עמדו באוטובוס החלו ללוות אותו בשירה רמה. הנהגים שחלפו בסמוך לאוטובוס העולה לירושלים כרו את אזניהם והיטיבו עיניהם למשמע ומראה המצב המוזר: אשה בגיל העמידה נוהגת באוטובוס מזמר, לא אוטובוס תלמידים הוא זה, אלא אוטובוס נוסעים רגיל... ולנו, זה היה רגע מרגש. והנהג החל להתאושש מן ההלם. בכניסה לירושלים, בסמוך לכביש המוביל לגבעת שאול, עצרה האשה את האטובוס, דוממה מנוע ונתנה את ההגה לקובי הנהג: "הייתי נהגת משאית בבריגדה" קראה בקול ונתנה צ'פחה בגבו של הנהג, אחר ישבה במקומה. כך קרה שהנסיעה מירושלים ארכה כשעתיים וחצי... ביום שאלביס מת