בתוך האוטובוס הנוסע מביט באשה באה בימים, מספר חקוק על זרועה זכר מתקופת חשיכה שאישה לא דעכה. היא תרד עוד שתי תחנות מצפה ליד הדלת, משפחתה כבר ירדה לפני שנים רבות, ירדה ועלתה מעלה והיא בלעדם, המשיכה הלאה. הלאה צעדה באומץ הן בהר והן בעמק על אף כל הקשיים, אולי הקימה משפחה ממנה רוותה ברכה. זעיר פה, זעיר שם דור הולך ונעלם ובשם אותו עולם עוד ישמיעו קולם.