"בימים לאחר עזיבת הספינות הספרדיות, פינטה, ניניה וסנטה מריה את חופי האיים הקנריים, התמרמר צוות המלחים על אודות עקשותו של הקפטן קריסטופר, הוא אישית ניסה להפיס את דעתם בהסברים מנומקים ובניסוחים מדעיים על אודות הקרבה היחסית לחוף מבטחים ואי ההיגיון שבטיעוניהם, הוא הבטיח להם דורונות ופרסים, אך הצוות שכלל ברובו אסירים ופושעים מסוכנים, היה שטוף אמונות תפלות, וכמובן לא קנה את ההסברים, לא לאחר שבוע של הפלגה בו לא נראתה יבשה..." גוסטב אריקסון ישב מול האח וקרא את המסכת של יורדי הים אשר מרדו במפקדם לפני עשרים וחמש שנה, הוא נעצב אל לבו על אודות אמונות תפלות ומטופשות אשר סיכנו צוות שלם בהפלגתו. אנשי צוותי, אמר לעצמו, הם גיבורים כאריות ומעולם לא חששו מן הסכנה. ספון היה בביתו, בית עץ צפוני אשר שכן בגבעה מיוערת הצופה על קריסטיאניה הבירה הזעירה, שוכנת הפיורד, שניעורה מן החורף המקפיא, שבע הפלגות והרפתקאות היה, בעיקר היו אלו הפלגות מחופי נורבגיה אל חופי סקוטלנד ואיי שטלנד או איסלנד. לעתים היו מרחיקים עד לאיים הקנרים או עד לונציה הרחוקה. בעיקר לצרכי מסחר בעצים ובענבר או להובלת עבדים ותבלינים. עב גוף וחסון היה כאבותיו לפניו, שערו כצבע הפישתה ומראה פניו כויקינגי מסתער על יעד לאחר שירד מספינתו, במסורת המשפחתית התייחס גוסטב אל יורד הים לייף אריקסון אשר לפי המסורת הויקינגית הקדומה, ירד מגרינלנד דרומה וגילה את ארץ וינלנד (ארץ הגפנים)המיסתורית שהילכה קסם על המלחים ועולם יורדי הים הצפוני למקרא הפרשיות שבמסכת קריסטופר, התעצב גוסטב אל לבו: "בליל בהיר אחד, במשוך הרוח את הספינות אנה ואנה ללא הועיל, קשרו מספר בני עוולה פושעים, פריצי חיות, קשר נגד האדמירל קריסטופר, באישון ליל הם פרצו את המנעול של מחסן חומרי הנפץ והחלו להוציא נשקים" דפיקה גסה בדלת העץ קטעה את קריאתו המרותקת: "פתחו בפקודת המלך!" אשתו הילדה חפזה ופתחה את הדלת, היא הייתה כבר בכיוון. שליח בהול עמד בפתח, לבוש מדי שליחות עם שובל מתנפנף, טרוט מבט ומתוח. סוסו צנף אל מול הקור באוויר. גוסטב ניגש אל הדלת והשליח שלף מחיקו מגילה והקריא בטון רהוט ופסקני למול עיני גוסטב: "חודש מרץ 1524, ארמון הוד מלכותו, קריסטיאניה. בפקודת מלך נורבגיה ודנמרק הנך מוזמן בזאת אל ארמונו, בכדי לדון באפשרויות שנוצרו עקב ההתפתחויות המדיניות האחרונות" ** ** ** גוסטב, לבוש במיטב מחלצותיו ואותותיו כרע ברך לפני המלך הדור הפנים והלבוש. המלך החווה בידו וגוסטב קם. "ראה כי הזמנתי אותך בהקשר להתפתחויות האחרונות בשדה המדיני והן בשדה הימי. לפני כשנה פרשה שבדיה מן האיחוד עם דנמרק ונורבגיה. אי לכך אנו נתונים בגרעון כלכלי לא קל, אנו חייבים למצוא אפיק הכנסה על מנת להעשיר את מדינתנו. הנה פורטוגל, הולכת ועושה חייל בחופי אפריקה ופותחת שם משובות מסחר הודות ליוזמה הברוכה של מלכיה, ספרד צועדת בעקבותיה, אם כי מפגרת עד מאוד מאז אותו משבר אומלל" "אתה מתכוון לאירועי שלשת הספינות לפני כעשרים וחמש שנים?" "אכן, זהו אותו פוטש מטופש שבו התנקשו קושרים בחייו של האדמירל קריסטופר קולון וזרקו את גופתו הימה, המקרה עלה בחייהם של רוב אנשי הצוות וניצולים מעטים שבו בספינה הקטנה לאיים הקנרים וסיפרו את הסיפור הנורא" "נורא נורא" הגיב גוסטב והוסיף "רק היום קראתי את המסכת האומללה הזו" "אי לכך, עקב אובדן רכוש יקר, החליטו המלכים הספרדיים כי אין תועלת במשלחות נוספות לאותו חלק של העולם והחליטו להתמקד בבלימת העות'מאנים הכופרים, והם אכן עושים זאת בהצלחה רבה, עכשיו נודע לי כי כחות ספרד מסתערים על העות'מאנים באסיה הקטנה ודוחקים אותם מזרחה, את איזמיר הם כבר כבשו" "מצויין" הגיב גוסטב. "והנה הדבר שלשמו קראתיך הנה: לרשות ארצנו עומדות שתי ספינות מפרש משוכללות ומודרניות המסוגלות להגיע למטחווי קשת בים הפתוח. אני מעוניין שתבחר לך צוות כראות עיניך על מנת למלא את המשימה הזו שאני עומד להטיל עליך. ציוד ומשכורות על חשבוני!" "ומהי המשימה" מלמל גוסטב "אנו ובמיוחד אתה, צאצאים של יורדי ים נועזים ובעלי זכויות רבות בעולם הים והתגליות. אני מבקש ממך בשם מלכות, להשלים את מה שלא השלים האדמירל הספרדי, להגיע להודו מן הצד השני ולהשיג שליטה, לפחות שליטה כלכלית של נורבגיה ודנמרק בארצות אלו, זאת לפני שמישהו אחר יעשה זאת לפנינו" גוסטב רעד והחוויר, הוא נרתע לאחוריו ומלמל: "למה לא נתמקד בכיוונים אחרים?" "מפני שעכשיו בשל כשלונו הצורב של האומלל כריסטופר קולון תנוח נשמתו עדן, נרתעות ארצות רבות מלעשות כן. הבה נקדים אותם ונחזיר לעצמנו את הבכורה בתור יורדי הים של אירופה במלוא מובן המילה" "מהו שכרי" מלמל גוסטב ההמום עדיין "תואר אדמירל ואביר, שכר אלף מטבעות זהב על נחיתה על אדמת הודו, ואחוזות לאנשי הצוות" "בעוד כמה זמן ניישם את התכנית?" שאל המופתע "בוא נאמר, חודשיים מעכשיו, חודש מאי הוא חודש טוב יחסית" "לפקודתך המלך!"