נפש על סף תהום
תהום מביטה בנפש,
עיניה נפערות,
שפתיה בוערות.

מנבכי הנפש
שא תישא הרוח
נהמתה וקולה
עד קץ המרחקים.

נפש על סף תהום
יד אחת  דוחפת
יד אחת הודפת.
אדם ניצב בדד
ואין רחמים סביב
מעיניו מבט מכאיב.

אל תהום הנפש
שא תישא הרוח
שללה,וזעפה
מבין המרחקים.

ובתוך תוכה פנימה
בוערת הנפש, באש רוח
כי הוצתה באש התמורות
ולא יכלה עמוד
בפני זיק שלוח.

נפש על סף תהום
תהום מביטה בנפש,
עיניה נפערות,
שפתיה בוערות