הסיפור אמיתי, והבאתי אותו כמעין ביוגרפיה שוטפת. באצ'י = זקן נשוא פנים בהונגרית*** האיש נפטר לפני שנים רבות ואין כמעט מי שיזכור אותו, אולם, בכל זאת יש, לאו דווקא בני אנוש אלא ציפורים ועצים אשר זוכרים לאדם זה טובה על החסדים שעשה עימם: העצים, על כך ששתלם וטיפחם באדמה היבשה שהפך לגן פורח, הציפורים, על פתותי הלחם והמים שהיה מגיש להם באהבה. על אף שמטבע הדברים גינה אשר לא טופלה במשך כשלוש עשרה שנים אמורה לקמול ולהתייבש. עדיין שורדת היא, אמנם מוזנחת ולא מטופלת , אך בכל זאת. הציפורים הרבות מוצאות להן משכן שאנן בין בדי העצים ודומה כי שומרות על זיכרון האיש בקנאות. אדון שטרק נולד במזרח הונגריה בתחילת המאה שעברה, בן למשפחה אורתודוכסית אופיינית ליהדות הונגריה, היה הוא אדם בעל מבנה גוף מלא, נמוך קומה , חבוש מגבעת אך נטול זקן. ילדותו עברה עליו בכפר ושם רכש את השכלתו ב"חדר" לאחר מכן התחתן ונולדו לו שלושה ילדים,את פרנסתו מצא כחוואי , היה קונה בקר מהרי הקרפטים ומוכר אותו בשפלת הונגריה. חיים שלווים בביטחון יחסי כוס התרעלה שפקדה את יהדות אירופה,פקדה גם את משפחת שטרק, במלחמת העולם השנייה נלקח שטרק למחנות העבודה ההונגריים ושרד את המלחמה , אשתו הראשונה ושלושת ילדיו נלקחו לכבשני ההשמדה של אושוויץ-מקום אשר משם לא חזרו לאחר השואה, חזר שטרק להונגריה, פתח דף חדש, התחתן שנית ונולדו לו שתי ילדות בשנות החמישים עלה שטרק עם משפחתו לארץ ישראל והתיישב בעיר פיתוח. את פרנסתו מצא כפועל בניין ובנה בעמל רב רבים מן הבתים בשכונותיה הנבנות של העיר. בראשית שנות השבעים יצא לגמלאות ומצא את עיסוקו כשמש בבית הכנסת ההונגרי אשר ניצב מול ביתו, היה עושה את עבודתו בנאמנות ואהבה, כמו כן טיפח את גינתו והאכיל את הציפורים באי אלו פתותים. בתו הראשונה נקראה חיה רבקה אך גם שושנה משום שהייתה יפה להדהים כשושנה המלאת חיים וחן בעיני כל רואיה. לפני מלחמת יום כיפורים התחתנה שושנה עם בחיר ליבה, ואולם, הצרות לא עזבו את משפחת שטרק ושוב ניחתה טרגדיה קשה: בימים הראשונים של מלחמת יום הכיפורים שירת בעלה של שושנה בממשל עזה ואשתו הטרייה נסעה לשם על מנת לפוגשו, ואולם, בעת שחצתה את הכביש, עברה שם משאית והרגה אותה בו במקום: השושנה נקטפה בדמי ימיה בתו השנייה של שטרק, התגייסה לצבא על אף התנגדות אביה הדתי ועזבה את הדת, מבחינתו היה הדבר קשה, אך הם שמרו על קשר משפחתי. שטרק מצא את נחמתו כמשמש בקודש בבית הכנסת הסמוך ובטיפול בגינתו. הצרות לא פסחו גם על אשתו השנייה והיא לקתה במחלת עור קשה אשר בקושי נחלצה ממנה. ההצטברות של כל המדווים, הצרות והמרורים גרמו למר שטרק למחלת לב אשר ממנה לא התאושש וכך נפטר האדם התמים והטוב הזה. ישר הדרך ושבע הייסורים, איוב המודרני של תקופת השואה, אשר לא ידע שמחה רבה בחייו והלך לעולם שכולו טוב, שם ודאי שוכנת נשמתו תחת כיסא הכבוד של ריבונו של עולם. אשתו השנייה שגם היא לא ידעה שמחה רבה, עברה לגור לחיות ליד ביתה השנייה ונפטרה במועד מאוחר יותר. כיום הדירה מושכרת ואילו הגינה חסומה בגדר ולא מטופלת האיש נפטר לפני שנים רבות ואין כמעט מי שיזכור אותו, ואולם, בכל זאת יש ציפורים ועצים אשר זוכרים לאדם זה חסד אשר גמל עימם ונותרים כעדים נאמנים