קרוב לשבע שנים באתר "צורה" ועדיין היד (עם העט) נטויה.
נשוי ואב לשתי בנות.
עוסק בכתיבה בתור תחביב ובתור עורך ספרותי ורעיוני
לאחרונה יצא ספרי "מיתר סמוי"
[ליצירה]
----
בכל זאת הערב אחת קטנה לאחר הדברים החשובים שכתבת.
א. השואה הייתה גזירה ולא עונש, כי הדור של אז היה דור טוב לאין שיעור מן הדור של ימינו וגם מי שלא שמר את כל המצוות היה "א מנטש" (בן אדם)
[ליצירה]
לפי מה שהבנתי אני, השיר הנו פסימי, אך בנוי יפה ומתפצל ל2 תרחישים
הקומפוזיציה של השיר הולכת כך:
בית ראשון מדבר על החתונה ועל החופה כולל ענידת הטבעת.
וכאן מתפצל השיר לשתי אופציות שהן פסימיות:
האחת (בית שני)הגבר קובר את אשתו בבית, אחוזת עולם הוא גם שם נרדף לבית עלמין, כלומר בבית זה הגבר הוא זה שמתייחס רע אל אשתו.
השנייה (בית שלישי) האשה היא זו שממררת את חייו של בעלה וקוברת אותו בחייו.
הבית האחרון מדבר על אותו סיום של תרחיש פסימי -שבו האשה יוצאת ושניהם נפרדים מחיי הזוגיות שכה אמללו אותם, והאשה מוצאת את אושרה אצל איש אחר.
[ליצירה]
תמי -אני חושב שחלק מ"הבן יקיר" שהוא כתב הם בעצם מבוססים על המונולוגים שהוא כותב, לדעתי בהתחלה לא היה לו די אומץ ספרותי לכתוב ולשים את הדברים על השולחן, לכן הוא כתב את זה בצורת סיפור שחלקו אמת וחלקו בדיה, ושהרגיש יותר בשל לחשוף, עשה זאת עכשיו
תגובות