ערב ליאונרדו קשישא אהב את התא הפרטי שלו במסעדה של ג'וזפה, התא הוכן במיוחד בשבילו בעת שהיה עוד סוכן צעיר ומצליח של הדוד מרקו, הוא אהב מאוד את הלזניה ואת הקנלוני ברוטב עגבניות, טימין ושום, את הפוקצ'ה ואת החצילים. היה זה לעת שעה מאוחרת עת סעד הגבר המבוגר בחליפה המהודרת את לבו, הוא פתח בקנלוני ושטף את גרונו במנות הגונות של יין קיאנטי מן הבציר האחרון, יבוא מיוחד מקלבריה מחוז אבותיו לניו יורק. הוא הביט בשעון, הביט בתיקיה החומה שעמדה על שולחנו וציפה בדריכות. מכונית שרד שחורה מסוג שברולט עצרה בחוץ, אדם ירד ממנה ונכנס אל המסעדה. המלצר ההדור הוביל את האיש שלבש חליפת פראק ושפם דקיק מעטר את פניו הצעירות אל התא : "טוני!" קרא ליאונרדו בצרידות, הוא קם ממקומו וחיבק ונישק את אחיינו כמיטב המסורת המשפחתית. טוני ישב בכסא הפנוי שליד דודו וליאונרדו קרא למלצר בקולו הצרוד באומרו: "קנלוני, פסטה לומברוזו וקיאנטי בשביל טוני" המלצר חש למלא אחר ההזמנה ושני הגברים פתחו בשיחה: "קראתי לך כאן בשל עניין חשוב ביותר, עניין שלא סובל דיחוי, עלינו על משהו גדול!" סח ליאונרדו "נו ספר ספר, אני לפקודתך דוד ליאונרדו" "אתה זוכר את החיסול של לוצאטי? החבר שלנו, הבלדר? זה היה שוד מזוין שבמהלכו נשדדו ממנו מיליון דולרים, לפני עשרים וחמש שנים" "זה היה מישהו מהחבר'ה של ג'ו בונאנו,אדם בשם מוריס, סנטה מריה! איך עברו השנים! בונאנו!" הטעים טוני את השם בדחילו ורחימו. המנה שזמין ליאונרדו הגיעה, הצלחות מלאות המעדנים הונחו על השולחן במהירות ובאדיבות. אך טוני לא עדיין נגע בהן. "אתה יודע שאצלנו לא שוכחים" אמר ליאונרדו ופתח את התיקיה שעל השולחן: "תראה את התמונות ותבין, אלו תמונות שצולמו בירושלים, ישראל לפני כשבוע לערך על ידי סוכן מיוחד שלנו" טוני הביט בתמונות הצבעוניות, הוא עיין בהן בפרוטרוט, היה שם אדם בעל זקן מהלך ברחובות ירושלים, מוקף בילדים, קורא ספר עבה על גבי סטנדר, טוני נדהם: "אני רואה כאן רב יהודי, עם זקן וחליפה, אבל העיניים שלו, העיניים שלו מאוד דומות לעיניים של בני משפחת בונאנו, עיניים בוערות שכאלה" "זהו המסווה הכי מתוחכם שראיתי מעודי" השיב ליאונרדו "שם קוראים לו הרב משה בואנו, אבל שנינו יודעים שהשם המקורי שלו הוא מוריס בונאנו, ידוע שמוריס היה דובר איטלקית סיציליאנית דפוקה וגם הוא דובר איטלקית דפוקה עם בני משפחתו, הסוכן שלנו שמע הכל!" "ואיך הוא הגיע לשם?" תמה טוני. "מן הסתם הרגיש מאוים כאן,בתקופה ההיא, ובייחוד עם סכום כסף כל כך כבד, אז לקח את הכנפיים ועף למדינה ההיא, שם התחתן והביא ילדים, מעניין אבל איפה הכסף, זה מה שאני מאוד רוצה לדעת!" טוני החל לאכול מן המנות שהביא המלצר וקינח ביין האדום: "מה אתה רוצה שנעשה?, יש לנו את היכולת לפעול במדינה אחרת?" "אני רוצה שנחטוף אותו משם, יש לי את הכתובת של כפר הנוער בו הוא מלמד, יש לי קשרים שם, תחזיק אותו באיזה מקום בסיציליה, אבל אל תיגע בשערה משערות ראשו עד שאבוא לראות אותו,שמור אותו במצב הכי טוב שיכול להיות!" הוא הביט שנית בטוני והושיט לו את התיקיה: "כאן תמצא את כל הוראות הפעולה ואני מקווה שזה יתבצע עוד בשבוע הקרוב, הזמנתי לך כרטיס טיסה לישראל, הסוכנים מחכים שם, פעל, פעל, פעל!!!" ירושלים משה בואנו עמד בכיתה שבבניין כפר הנוער, בניין בן חמש קומות שפתח לו אל הגג, הוא הרצה אל מול הלוח הירוק והריק, הביט בתלמידיו, תלמידי הכיתה השביעית ואמר בעודו קורא מתוך דף נייר שהיה מוצמד לספר הגמרא שהחזיק: "אומר לכם סוד כמוס מגנזכי המלך שלמה כי הרי בעת שחלמתי על אודות רב בר ששת, אביי ורבא, נגלתה לעיני סוגיה מן המשנה של חכם רבי טרפון ורב פפי ורב בר אחא שהיו ישובים בדמשק ובארם צובא" "ומהי הסוגיה" התעניין קדושוביץ,אחד התלמידים "בהאאאא... זו הסוגיה על אודות הגונב איש ומכרו ונמצא במחתרת האם הוא חייב או לא או כן ומה עם הלדרון הגזלן שגונב כסף במחירים מופקעים בלטרון מעוברים ושבים" "מה הקשר" תמה קדושוביץ "בירה נשר! אתה אל תשאל מה הקשר! חצוף ומחוצף! זה התפקיד שלי! אני מקשר,אני עושה את הקשרים ואת החוטים ואת הסריגה כמו שאני מרכז מגמה" דפיקה נשמעה בדלת. "יבוא" קרא בואנו הדלת נפתחה ושני אנשים גבוהים ורעולי פנים חדרו מבעד לדלת, הם קרבו אל בואנו, אקדח היה ביד אחד מהם, הם הצביעו על בואנו ההמום וקראו: "טו, ואמוס!" "קה פאסא? תלמידים חצופים, תירגעו מהר!" צעק בואנו, אך לנוכח איומם הוא לקח את תיקו ופנה לעברם, הם יצאו מן הכיתה ועלו במדרגות הפונות אל הגג. מה ששמעו אחר כך התלמידים בכיתה, היה קול טרטורו של מסוק ההולך ומתרחק מגג הבניין של כפר הנוער ופניו מועדות מערבה. אי שם בסיצליה הבית הבודד עמד בגבעה הצופה אל השדות הירוקים ואל הכביש בין קטניה לראגוזה, בית תמים מכוסה ברעפים אדומים ודי מוזנח, שביל הוביל אל הבית מכיוון הכביש הראשי, מספר עצי אורן, דיר נטוש. משה בואנו התעורר מזריקת ההרדמה שהוזרקה לו, הוא פקח את עיוניו וראה שהוא שכוב במיטה זוגית ואדם שחור שיער כהה עור מביט בו בסקרנות "מה זה, היכן אני, עזיזה ?, סלבדור ?,איפה אני, בההאאא" "אתה במקום בטוח " ענה האדם באיטלקית והוסיף: "אגב, שמי הוא טוני ואנצ'טי" "מה טוני ומה טונה ומה סרדין, אתה תלמיד חצוף ומחוצף, פורק כל גדר וחומה, ומה זו הלאדינו הקלוקלת הזו, עדיף כבר שתדבר בעברית!" צרח בואנו בלאדינו. "מצדי עדיף שלא תדבר באיטלקית הסיצילית הזו" ענה טוני בשקט. "למה אני פה? מה עשיתי? מה עשיתי? אני אדם מכובד בקהילתי" "מוריס, אל תנסה להתחמק, אתה יודע עם מי יש לך עסק" "לא מוריס ולא בוריס ואני לא מדבר בסיצילית אלא בלאדינו דל ג'ודיו אספניול שפת אבות אבותיי כפי שהביאוה מגירוש ספרד ומשם לשלוניקי ולרחבי העולם ממש כפי שאמר רבי יהודה הלוי "לבי במזרח ואנוכי בסוף מערב" הווי אומר.." "אולי תשתוק! תשמור את הפה שלך לחקירה של ליאונרדו! יצא טוני מכליו. "אין כבוד? מה זה צריך להיות?! הרי אמר רבינו מנוחה דל פואבלו דל מונדו עליו השלום ומנוחתו עדן, כי עזות פנים לגיהנום ונימוסין מביאים לידי ענווה ! ונהר הירקון נשפך לים התיכון ממש כמו שהנימוסין מביאים לידי ענווה" "תקבל סטירה!" צרח טוני "אל תיגע בי, אל תיגע בי! בספרדי טהור לא נוגעים!" וכך במשך יומיים, שיגע בואנו את טוני, בתחילה לא סבל טוני את הדרשות של בואנו, אך לאחר מכן שמע אותן והתעניין ואף שאל שאלות עמוקות ואף שאל את עצמו –האם אכן האדם העומד מולו הנו מוריס בונאנו. ערב אחד כשישבו מול האח הבוער אמר טוני: "מדוע הינך כה מוכיח אותי על דבריי, אני לא חייב בדתכם" "הוכח תוכיח את עמיתך אפילו מאה פעמים. ולזאת לא אוכל להתאפק כהדיוט ולהחריש מלזעוק עוד בקול ענות חלושה במטותא מינייכו ברחמין נפישין חוסה נא על נפשך. והשמר והזהר מאד מאד על היחס לאחר ועל העבודה ונקיון הכפיים בכוונה להתחיל כולם יחד כאחד מלה במלה ולא זה בכה וזה בכה וזה דומם וזה משיח שיחה בטילה השם ישמרנו ועיקר הסיבה וגרמא בנזקין הוא מהיורדים לפני מלאכי השרת שמא תהיה הפקר לכל הרוצה לפשוט עורך מעליך, שהרי החוטף אנשים או מחמת פיזור הדעת רחמנא ליצלן. ואי לזאת זאת העצה היעוצה ותקנה קבועה חוק ולא יעבור, ולכן אני מייעץ לך לשוב למוטב כדבר רבנן דיבנה" בואנו המשיך להטיף לפני טוני האיטלקי הקתולי כשהלה מאזין לדבריו בקשב רב. ליאונרדו הגיע לבית הבודד ברכב פיאט שכור, הוא פתח את הדלת והתחבק עם טוני אחר הביט במשה בואנו וחייך עמוקות, בואנו הביט בו ואמר: "תשמע ביאז'ו, זה לא אני, טעות בכתובת, שגגה נעשתה כאן" "אתה אל תחליט בשבילי שגגה או לא שגגה, אני אחליט !" "דוד" התערב טוני "אני חושב שטעות בידינו, מוריס בונאנו לא מרבה בדיבורים כל כך הרבה כמו זה, הוא מספר לי כבר יומיים עם אגדות ודברי גבבא" "לא גבבה ולא סחבה! אלו הם מים חיים, דברי תורה ודברי חכמים!" התערב בואנו. "תיכף נראה מה זה מים חיים, אם לא תגלה לי היכן הכסף אני אטביע אותך בג'ורא!" אמר ליאונרדו בשקט רב סמוך לאוזנו של בואנו. "אני הרב משה בואנו, נולדתי בירושלים בעיר העתיקה, מלמד ומחנך בכפר הנוער דירושלים ונשוי לעזיזה לבית אלקלעי דסראייבו, זה מה שאני!" "המממ.. סראייבו" מלמל ליאונרדו, אולי תוכל לענות לי על החידה הבאה: "לליאון ואלגרה אלקלעי דסראייבו יש בן ובת, הבן גר בירושלים והבת גרה ב:" "איטליה" ענה בואנו הנדהם "נכון מאוד!" קרא ליאונרדו והוסיף " אלו הם שכניי הטובים עוד שהייתי גר כילד בעיר נאפולי, הרוקח אברהם לוי ואשתו רחליקה לבית אלקלעי דסראייבו ויש להם אחיינית בשם עזיזה הגרה בירושלים, עד היום אני מתגעגע למאכל מאוד מיוחד שאכלתי אצלם" "פראסה קונפקטיקה דל קרנה?" אמר טוני "כן כן"אמרו בואנו וליאונרדו כאחד "אשתי עזיזה! איזה עולם קטן!" מחא בואנו כף "טוב שאמרת בהתחלה שאתה נשוי לעזיזה לבית אלקלעי דסראייבו, אחרת הייתי חושב שאתה באמת מוריס בונאנו" אמר ליאונרדו. הוא המתיק סוד עם טוני ואחר חזר אל בואנו: "אני מצטער על התקלה, אנחנו רודפים כבר שנים אחרי מוריס בונאנו שגנב מאיתנו כסף ורצח אחד מאנשינו" "חצוף ומחוצף עוכר רומא דל נאפולו!" אמר בואנו והוסיף "אתם משחררים אותי?" "תראה, אצלנו במאפיה זה לא נהוג, אבל טוני ביקש, אז לכן אני אתן לך ללכת" הוא פתח את הדלת והורה למשה בואנו לצעוד לכיוון הכביש הראשי. לאחר שבואנו הלך, הביט ליאונרדו בטוני ואמר: "עסק ביש, כל כך הרבה כסף הלך ושומדבר לא יצא" "שגגה נפלה בידינו כדבר חכמי המשנה דיבנה" השיב טוני. ליאונרדו הביט בטוני והשתומם, הוא הביט בו עוד שניה ארוכה ואחר אמר: "יאללה חזרה לניו יורק" ניו יורק הרב הקשיש ישב בלשכתו שבסמוך לבית הכנסת "ישראל עמנו" הוא עיין בכרך חדש של מסכת נזיקין, הייתה זו שעת ערב והוא הציץ בשעונו, בקרוב היה אמור לראיין מישהו. הדלת נפתחה ודמות נכנסה פנימה. "במה אוכל לעזור אדוני הנכבד" אמר הרב והביט באורח בעל החזות המרשימה שהיה לבוש בהידור רב ובפניו זיק הוא פתח את פיו ואמר ברגש רב. "אני מבקש לבדוק תהליך גיור, חשקה נפשי בתורת ישראל, גיירני רבי, גיירני" אמר "לפני הכל ערב טוב לך" אמר הרב והוסיף "שמי הרב דניאל לוינסון" "ושמי טוני ואנצ'טי, אני מגיע מרובע ברונכס"….