אדמת חיי ניצבת מנגד
הר נבו עומד ברקע
קרע שמיים מציץ
גרם שמיים מציף.
עוד מעט תעבור
שיירת חיי מנגד.
עוד מעט תשא הרוח
אין מילים ואין אומר
אך קול עורב שכוח.
ארץ מזרע,ארץ ערבה
ההרים נושאים ברכה.
דמותה אינה נראית.
מצפה עד כלות
להקטיר זכרוני בבמות.
מערה בצלע הר
מובילה לנבכי הדעת,
הפנים אינו הבל וריק
הוא אך משקע לטעם המר
הוא צופן ההדחקה
ביום אחד נמהר.
הוא מרבד אצות ההדחקה
במצולות העצב המוזר
הוא אבק מדבר.
עוד מעט תעבור
שיירת חיי מנגד
עוד מעט תשא הרוח.
תגובות