סופח
את רעלני דו תחמוצת
דו חיי הפורצת
אכזבות, מרירות, צוקה
קדרות פיח ודבר דכא
עלי נשמתי אותן יסננו
חמצן ירחף באויר
ומראהו שיר צעיר
כזהב טהור ומרהיב
פורץ כפרח אביב
אז לחן יותן
ויוביל השירה כחתן
אביב וסתיו
-
קרוב לשבע שנים באתר "צורה" ועדיין היד (עם העט) נטויה.
נשוי ואב לשתי בנות.
עוסק בכתיבה בתור תחביב ובתור עורך ספרותי ורעיוני
לאחרונה יצא ספרי "מיתר סמוי"
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] תודה. כשכתבתי את השיר נזכרתי בשלשה דברים: הימים היחפים של בנימינה. פרדסי ההרים המאפיינים את המושבות בארץ. כתמי השמש של אהוד מנור, (כל כך הרבה לכתוב עליהם...) [ליצירה]
- [ליצירה] מים בין אור לחושך צבע נשפך בינותם מפעיל קסמיו בין תחום לתחום באיזורי הנפש של היממה [ליצירה]
- [ליצירה] מלחישה של נשוא השיר אל שתיקת הדוברת, ישנו דימוי מקסים "כלילה המעניש את היום את גוזל את צבעו" כלומר, ישות הלילה חודרת את ישות היום ומורידה ומפחיתה מקרני השמש ומאורו המבורך על ידי האפלה ועגמומיות: ואולי דבר זה מתרחש אך בנפש הדוברת, הרואה בעיניה אפלולית,ואולם שאר בני האנוש סביב חדורים אור. עתיד שנערם- יכול להיות מובן לשני צדדים: האחד -ראייה פסימית של העתיד בלעדיו, השני-כבר באותה עת נערמות אי אלו תקוות לעתיד בלעדיו. [ליצירה]
- [ליצירה] היו שם כל המרכיבים אך לא התבלין שיצר את הטעם המדליק שקוראים לו קליק [ליצירה]
- [ליצירה] --- כה מוכר מהחיים, בקטעים הקשים, דומה כי בן הזוג עומד בפני חוקר/חוקרת ולא בפני אדם אוהב. בהצלחה [ליצירה]
- [ליצירה] ---- ויקי כנפו: יצאה מפיה זעקה רמה קרעה בגדיה מעליה יללה חברתית גדולה בוקעת כאן זה מתרחש, לא שם! נושאת עיניה בתחינה פונה לכל עבר ורוח ונתקלת אך בחומה אטומה [ליצירה]
- [ליצירה] --- כמובן שהשיר הוא זכר לבתי כנסת בארץ אשר נבנו לזכרון אותן קהילות אשר נחרבו בשואה. [ליצירה]
- [ליצירה] הסיפור סיפור זה נכנס לרשימת סיפורים מומלצים באחד מן הפורומים... ואילו כאן הוא נדחק לקרן זווית, מבוייש ונכלם כקבצן :-) [ליצירה]
- [ליצירה] ממש שירת האזינו האזינו השמיים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי... יפהפה [ליצירה]
- [ליצירה] ממש כמו שקרה עם ביתו של הראשון לציון.... :-) [ליצירה]
