[ליצירה]
אהבתי את השמירה על מרחב מטאפורי אחיד בכל הבתים.
לדעתי שווה לך לנסות להרחיב את הכתיבה. אולי אפילו להתמקד בדימוי יחיד מתוך שלל השימויים שבשיר הזה ולהרחיב אותו, לתת לנו לטעום אותו עד הסוף, במקום לרוץ אל הדימוי הבא.
בעיקר דיברו אל ליבי הבית השני - שיש בו מקוריות ומחשבה, והאחרון, שהניגוד שבו יותר עניין ששווה להעמיק בו.
quetiapine dosage for sleep asser.nl quetiapine overdose amount
[ליצירה]
קטע שהוא כנות, עצבות ומבט חודר למציאות מנקודת הראות של האדם האוהב, האדם הרגיש, שמודע לשוני בינו לבין מציאות החיים הקרה והמנוכרת, אך איננו מקבל אותה, דבר שהופך את חייו לטרגדיה. אהבתי מאוד לקרוא.
[ליצירה]
ביקורת בונה תבוא, כנראה, מאוחר יותר.
בינתיים אני רק אומרת שהשיר כל כך זורם עד שקשה להרגיש שהוא עצוב...ושהחריזה השתפרה להפליא (למעשה, חוץ מאשר בשתי שורות היא מצוינת ממש)
[ליצירה]
אוריה יא מדהים, איזו יכולת ביטוי לתמצת את כאב הפרידה.
"כלת מבטחים" - מלבד נועם הרעיון, אפשר לקרא זאת גם כסיום, שהיא כִּלתה להיות מבטחים, כנאמר בסוף.
ואולי, אולי עוד תשוט אליך במפרש געגועים...
וכעת ציפורי השחר רוננות ליום חדש,
שינעם לך ברוך
כּנרת~~
prednisolone side effects in dogs go prednisolone 5mg tablets
[ליצירה]
ההתחלה נהדרת. מפתיעה וחדה.
בהמשך - עם האורך בא גם הקושי לשמור על עניין לכל אורך השיר.
*כוננתי - צ"ל קוננתי.
*בבית השלישי: די צורמת החזרה על שורש "בושה".
*בהמשך: "בשמחה רבה" מגיע באופן די פתאומי, ומרגיש קצת לא קשור. כאילו פתאום מנסים לייצר אוירה מלאכותית, זרה לאופיו של השיר.
*הבית האחרון חוזר לתבנית המעניינת של הבית הראשון. הייתי מציעה לצמצם אותו.
*הסיום: מצד אחד אני מבינה את הצורך ב"גלישה" הנינוחה הזו אל סוף השיר. אבל מצד שני: חבל. היית בשיא, והשיר הזה נראה לי מתאים להסתיים בשיא.
הצלחת להכניס לתחושת הלם בשורות הראשונות, ולהרגשתי היה נכון לסיים גם בהפתעה, בדיוק הנקודה שבה השיר סיים להגיד את דברו. (השורה האחרונה מרגישה כמעין "אז זהו, סיימתי" והשיר לא חייב להודיע לאף אחד שהוא מסתיים.)
[ליצירה]
[ליצירה]
אולי,איני יודע,החושך מסמא וקשה כך לראות בבירור..אולי אם ייפול איזה כוכב ויאיר מאורו,רק לכמה שניות,אוכל שוב לראות היכן אני נמצא..
ובינתיים אמשיך לחכות..
תודה לכולכם!
[ליצירה]
לוגן,לשאלתך.
הזיכרון הזה,שמגיח משום מקום,מכאיב כמו ודוקר,בדיוק כמו אותה החרב..אחרי כל הרוגע והשקט,תמיד תבוא עוד סערה,,עוד סופה,ואז שוב,השקט..מן גלגל שכזה..
[ליצירה]
תודה תודה..=]
אני לא יודע אם אתה יודע,אבל כבר כמה חודשים שאין מגיב על היצירות שלי...אני חושש שאולי מחרימים אותי??:P
ולתגובתך,כשכותבים על אדם אהוב,כיף לכתוב אופטימי..:)
שוב תודה,ויומצויין!
[ליצירה]
תיאורייך פורחים כשדה הפרחים והמילים כזרם המים בנחל,הפסיק כאבן עליו משתחשכת הנקודה...=]
מדהים!תיאורים פשוט מקסימים וקולעים בדיוק לציור הזה של שדה פורח באביב עם כל הפרפרים הצבעוניים האלה..
תודה לך..:-)
[ליצירה]
אויש יפההה....!!!
כולם רואים משהו אחד,בעוד היא מסתירה בתוכה כל כך הרבה רזים שאין איש מלבדה יודע..ופה ושם,בין כר לכר היא מרשה לעצמה לפרוק את העצב הזה,ששמור בתוכה אל שום אוזן שתשמע אותה..
ומבחוץ היא ממש כמו דיווה כזאת..זה מחזה כל כך מעורר כמיהה לגעת בניצוץ הזה שהיא משאירה אחריה..ובסוף רק נותר הגעגוע,ליופי הנסתר הזה שלה..לאהבה הזאת שלה..
מקסים!:)
תודהה לך!!
[ליצירה]
אוי..=\ פשוט אוי אחד גדול...זה כואב כשזה מתפוצץ ככה בפרצוף אחרי שהתחלת לבנות את עצמך ככה..אבל,אחרי שנהרסת את יכולה רק לעלות..ולבנות את עצמך שנית..ולהתחזק ולא לתת לאחרים להרוס..
תודה לך..
[ליצירה]
כמו בכל עניין בחיים,לכל דבר יש שני צדדים..מקסים!
אבל אולי הכתיבה הזאת משחררת אותו?אולי כך הוא מבטא את אהבתו...?אם יניח העפרון לא יוכל לאהוב כמו שהוא יודע..
אז נלך לישון כשידינו אחוזות יחדיו בעפרון מחודד,והדף מונח לידינו,בצד..
מדהים!:)
מקווה שמצאת את החצי השני של חייך..