[ליצירה]
אהבתי את השמירה על מרחב מטאפורי אחיד בכל הבתים.
לדעתי שווה לך לנסות להרחיב את הכתיבה. אולי אפילו להתמקד בדימוי יחיד מתוך שלל השימויים שבשיר הזה ולהרחיב אותו, לתת לנו לטעום אותו עד הסוף, במקום לרוץ אל הדימוי הבא.
בעיקר דיברו אל ליבי הבית השני - שיש בו מקוריות ומחשבה, והאחרון, שהניגוד שבו יותר עניין ששווה להעמיק בו.
quetiapine dosage for sleep asser.nl quetiapine overdose amount
[ליצירה]
קטע שהוא כנות, עצבות ומבט חודר למציאות מנקודת הראות של האדם האוהב, האדם הרגיש, שמודע לשוני בינו לבין מציאות החיים הקרה והמנוכרת, אך איננו מקבל אותה, דבר שהופך את חייו לטרגדיה. אהבתי מאוד לקרוא.
[ליצירה]
ביקורת בונה תבוא, כנראה, מאוחר יותר.
בינתיים אני רק אומרת שהשיר כל כך זורם עד שקשה להרגיש שהוא עצוב...ושהחריזה השתפרה להפליא (למעשה, חוץ מאשר בשתי שורות היא מצוינת ממש)
[ליצירה]
אוריה יא מדהים, איזו יכולת ביטוי לתמצת את כאב הפרידה.
"כלת מבטחים" - מלבד נועם הרעיון, אפשר לקרא זאת גם כסיום, שהיא כִּלתה להיות מבטחים, כנאמר בסוף.
ואולי, אולי עוד תשוט אליך במפרש געגועים...
וכעת ציפורי השחר רוננות ליום חדש,
שינעם לך ברוך
כּנרת~~
prednisolone side effects in dogs go prednisolone 5mg tablets
[ליצירה]
ההתחלה נהדרת. מפתיעה וחדה.
בהמשך - עם האורך בא גם הקושי לשמור על עניין לכל אורך השיר.
*כוננתי - צ"ל קוננתי.
*בבית השלישי: די צורמת החזרה על שורש "בושה".
*בהמשך: "בשמחה רבה" מגיע באופן די פתאומי, ומרגיש קצת לא קשור. כאילו פתאום מנסים לייצר אוירה מלאכותית, זרה לאופיו של השיר.
*הבית האחרון חוזר לתבנית המעניינת של הבית הראשון. הייתי מציעה לצמצם אותו.
*הסיום: מצד אחד אני מבינה את הצורך ב"גלישה" הנינוחה הזו אל סוף השיר. אבל מצד שני: חבל. היית בשיא, והשיר הזה נראה לי מתאים להסתיים בשיא.
הצלחת להכניס לתחושת הלם בשורות הראשונות, ולהרגשתי היה נכון לסיים גם בהפתעה, בדיוק הנקודה שבה השיר סיים להגיד את דברו. (השורה האחרונה מרגישה כמעין "אז זהו, סיימתי" והשיר לא חייב להודיע לאף אחד שהוא מסתיים.)
[ליצירה]
[ליצירה]
אוי..=\ פשוט אוי אחד גדול...זה כואב כשזה מתפוצץ ככה בפרצוף אחרי שהתחלת לבנות את עצמך ככה..אבל,אחרי שנהרסת את יכולה רק לעלות..ולבנות את עצמך שנית..ולהתחזק ולא לתת לאחרים להרוס..
תודה לך..
[ליצירה]
יוווו..=] איזה שיר אהבה מקסייים!!!היד החמימה הזאת שגורמת לך להרגיש מרומם כל כך,כאילו באותו רגע הכל מושלם וטוב..מכיר תהרגשה אליה התכוונת...
תודהה!!:-)
[ליצירה]
בהחלט כואב..מזדהה עם הצער..=\
אבל אם כל זאת,נסי לחפש את הטוב שבליבך,כי יש בך אותו!חפשי את הסליחה,זאת שתגאל את שניכם,מייסורי מצפון עמוקים וארוכים...
דברי עם הלב,הוא יודע דברים שאנו בראש לא מבינים...
והחיוך תמיד יעזור לשקם הכל ולצעוד על דרך הישר בחזרה..=]
אז שיהיה רק טוב ובע"ה גם אהבה אמיתית!
ואהבה כמו אהבה,היא תמיד כואבת...מתרגלים!
[ליצירה]
שוב,הכאב,ושוב הדמעות,
עד מתי עוד נמשיך,עם הכעס לחיות?
נכסה את עיניינו בתקווה עמוקה,
ונאחה את ליבנו,בחמלה מתוקה.
כל תקופה בחיים,כל שינוי,הוא קשה..
כולנו לא תמיד רואים,אבל הוא שם..הוא רואה,ופוגע,עוקר,וזורע..תסמכי עליו,שיש לו תכניות..
והכי חשוב,תמשיכי לחייך!!
שוב תודה לך..
[ליצירה]
הפחד של אי הידיעה הוא גדול כל כך..אני ממש מזדהה עם השיר..בלי לדעת מה יהיה הצעד הבא,בלי לדעת מה יקרה עוד דקה.עוד שניה.
כל שנשאר הוא לקוות לטוב,שיבוא..בטוח!
יהיה טוב..=]
תודה לך!
[ליצירה]
נתיי!!
אכן,לחץ..מתח בלתי נתפס..וכשהמתח יחתך פתאום דממה,שקט הס..זהו השקט שאחרי הסערה בו נתחיל הכל מחדש ונבנה את חיינו ע"י אותן מערבולות שמסובבות אותנו..
יפה..מצריך קריאה נוספת לפני שמגיבים,זה טוב!=]
תודה לך...
[ליצירה]
לוגן,לשאלתך.
הזיכרון הזה,שמגיח משום מקום,מכאיב כמו ודוקר,בדיוק כמו אותה החרב..אחרי כל הרוגע והשקט,תמיד תבוא עוד סערה,,עוד סופה,ואז שוב,השקט..מן גלגל שכזה..