איה שדה אהבתינו מלוא חופנו פרחים

אלם צפוריו חודר עמוק,

כחתך תער.

נשמע כרוח ערב מלטפת שעורים,

כגלי הים פוצה את פיו,

בקצף רב חידות.

מבקשים פרחי הגשם שתאירי על ראשם,

ותזרי עם דום שפתייך,

אהבה כגשם רך.

שיפרחו ואת ריחם יפיצו באפי,

ויביאו תשוקתי

אל זוג עינייך הנוגות.

זר כלניות אקטוף מן השדה,

ואניח לראשך

המעונג בנעורים.

אחלום איתך בלילה, בעמעום הכוכבים,

ונרווח בשדה האלם,

ונאהב בשקט הס...

בפושטינו את כפינו אל שמי ארץ הכמיהות,

נאסוף הכוכבים בקומץ,

בידינו.

נארוג מהן סורג שיכבול אהבתינו,

וכך לא ניפרד

מן החלום המאולם.