אָנִי נוֹדֵד לְאָרַצוֹת בָּהֵן הַקוֹר אֵינוֹ בִּפְנִים,

אָנִי בּוֹרֵחַ מְחָיַי,

כְּשְׁאִיבָּדְתִי דָרְכִּי.

אָנִי כּוֹרֵעַ עַל בִּרְכָּיי כְּדֵי לְקָבֵּל אֶת עוֹל הַמָוְות,

וּמִסְתָכֵּל אֶל תוֹךְ לִיבִּי,

בִּכְדֵי לִמְצוֹא בּוֹ נְחָמַה.

לִרְאוֹת שְׁלֹא שָׁכַחְתִי אֵיך כּוֹאֵב כְּשְׁזֶה פּוֹגֵעַ,

שְׁעוֹדֵנִי זוֹכֵר אֵיך מָרְגִישָׁה,

הַאָהַבָה.

מְחָפֵּשׂ אֶת כְּתָב הַסֵפֶר הַחָקוּק בְּתוֹךְ תוֹכִי,

וּמֵנָסֵה לִזְכּוֹר פָּנִים,

שְׁמֵחַייכוֹת בַּאָפֵילָה.