אומנת ליבי את, כלת מבטחים,
מכאוב בסוגר של ורדים את נעלת.
לחופי אהבה נדדו סירותייך,
ירדו מלחים, וכבשו ארצותיי.
הנסיך הקטן
-
.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] אוריה יא מדהים, איזו יכולת ביטוי לתמצת את כאב הפרידה. "כלת מבטחים" - מלבד נועם הרעיון, אפשר לקרא זאת גם כסיום, שהיא כִּלתה להיות מבטחים, כנאמר בסוף. ואולי, אולי עוד תשוט אליך במפרש געגועים... וכעת ציפורי השחר רוננות ליום חדש, שינעם לך ברוך כּנרת~~ [ליצירה]
- [ליצירה] באמת שיר חזק אם דימויים חזקים , פשוט מקסים ונהדר. [ליצירה]
- [ליצירה] חזק. יצירת אומנות. יפהיפה.. כואב, אבל מקסים. הרבה אור אורי. [ליצירה]
- [ליצירה] נהניתי לקרוא [ליצירה]
- [ליצירה] איזה יופי! לקרוא שוב ושוב (-: [ליצירה]
- [ליצירה] עצוב וכואב לי לקרוא את זה..ממש אפשר לראות את הצער שלך דרך המילים..אם חווית ירידה תדע שבקרוב תבוא גם העליה.. ועכשיו מספיק עם הדמעות,זה הזמן להחליף אותן באלפי חיוכים של אושר,ולפתוח את הצוהר בנשמתך כדי שתוכלי לעוף כיונה אל השמים הצחורים מלובן,ולהרגיש חופשי!=] מקסים..שלא תכאבי עוד.. תודה! [ליצירה]
- [ליצירה] אוי הכאב...אפשר ממש להרגיש אותו!כל כך מוחשי מתוך השיר... תמיד אני חושב,האש היא דבר כל כך אבסורדי..כל כך לא ברורה,כמו הלב שלנו...היא יכולה לשרוף ולכלות כל מה שעומד בדרכה,ולהשמיד ולהרוג,כמו ליבנו בהאהבה...ומהצד השני,היא מחממת כשקר וטובה כשעצוב,מאירה כשחשוך וכשלא מוצאים את דרך הישר והטוב...היא הדבר הראשון שרואים אצל אהוב,האש הדולקת באישוניו,כמו אש אמיתית...שמוכנים להקריב הכל למענה... הלוואי ונזכה כולנו לראות ולהצית רק את אש התמיד,האש הטובה והמאירה,שתדריך אותנו על דרך הישר והאמת,ושתמצא לנו אהבה קרובה לבוא... והמתים אשר קראו את הדמעות הקרירות,עתה יוכלו להתחמם בצל אש של חיים,ויחייכו בקברם כשיראו את כל השמחה הפורצת כך,מתוך לב האדם... תודה לך יולי! [ליצירה]
- [ליצירה] המסר היחיד שעלה לי מהשיר הוא,שלא כל נפילה היא רעה!למשל כאן,אם נמשיך עם בשיל היגון הזה לעולם לא נוכל לחזור,אך אם נפלת-אולי בעצם ניצלת! תודה. [ליצירה]
- [ליצירה] וואו... חזק..אני יכול להבין בערך את המקרה..=\ אבל הגדולה בנסיך,שהיה כה תמים וטוב כלפי שניהם... לרוב לא כך הדבר...הלוואי וכל בני האדם יהיו כמו אותו הנסיך... תתחדשי!=][= תודה לך! [ליצירה]
- [ליצירה] אוי..=\ הרגשת ה"משומשת" הזאת כל כך פוגעת..אני מבין לדברייך..מנסה להזדהות..אבל לכי על הצד החיובי שבעניין-יש אנשים שאוהבים את החמוץ שבתפוז!והם יבואו..=] יהיה טוב בע"ה ושתזכי לקצת יותר אושר..:-) [ליצירה]
- [ליצירה] יפהפה!!לכל אדם יש את המקום הזה,שרק בו הוא יכול להיות שמח באמת,להיות מאושר!אני מכיר את ההרשה הזאת של לרוץ ולרוץ כדי שיהיה לך טוב במקום אחר.. למרות שלברוח,לא תמיד יעשה לך טוב..לפעמים צריך לקום ולהתמודד עם הבעיות,ולשלוח אותם החוצה,במקום את עצמך.. וכמו שכתבת יפה,לחיות את החיים-זה הכי שמח שאפשר... מקסים פשוט!תודהה... [ליצירה]
- [ליצירה] לוגן,לשאלתך. הזיכרון הזה,שמגיח משום מקום,מכאיב כמו ודוקר,בדיוק כמו אותה החרב..אחרי כל הרוגע והשקט,תמיד תבוא עוד סערה,,עוד סופה,ואז שוב,השקט..מן גלגל שכזה.. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה לשניכם! ממש משמח אותי לקרוא תגובות אחרי בצורת ארוכה של שתיקה.. שמח לראות שאהבתם!אז שוב,תודה ע-נ-ק-י-ת ! [ליצירה]
- [ליצירה] איך אפשר לשכוח כזה דבר תגידי?!מקסיים! "השחפים יקרעו את הרקיע..." תיאור מדהים! יום אחד כשאשכב במיטה ואכבה את ליבי,אזכר בשירך ואדליקו מחדש...=] תודה לך... [ליצירה]
- [ליצירה] דווקא שאתה נמצא בתוך הגלים הגועשים קל יותר להפתח אל הכאב,ולא לסבול ממנו כמו בשעת שלווה. הייתי מגדיר זאת כך "כשגועש מבחוץ,נינוח הוא ליבי..." תודה! [ליצירה]
תגובות