כבר חצות,מאוחר,

היא רוכבת בסערה.

אל מעיין האהבה שחצוב מהכאב.

 

האדמה המתפוררת,

שהייתה אז פוריה,אחרי כל הקרבות

היא נשארה ללא הלב.

 

והגלים בחצובה השמיעו קול כה חרישי,

אל תוך הלילה נשמעו,הם זעקו בקול נשי.

בעדינות חמימה לחשו העננים,

את הבכי שהותירו אספו אלפי האבנים.

 

החזירו את המים אל באר החיים,

ומתוכה הם גם יצאו,זוהי שרשרת פלאים.

בעולם הגשמי התענוג הוא לא רגיל,

וכשהגשם שוב יורד,אל תתרח ללבוש מעיל.